דף הבית מפת האתר חוקים ותקנות כניסה לישראל דרכונים יציאה לחו"ל בטוח נסיעות לחו"ל השכרת רכב תחבורה שיט תעופה מורי דרך בתי מלון טיולים מאורגנים סוכנויות נסיעות אתרי תיירות טיים שרינג מועדוני נופש שדות תעופה עידוד השקעות הון קישורים דף קשר TOURISM LAW שונות IFTTA פורום/Forum חיפוש/SEARCH

 

שונות

אחריות הנוסע בפועל לתשלום עבור שירותי תיירות אשר הוזמנו עבורו על ידי אחרים/ אחריות המזמין לתשלום עבור שירותי נסיעות

ע"א (חי') 299/95 אבי צמח נ' דיזנהויז שירותי נסיעות ותירות (1980) בע"מ, דינים מחוזי, כרך כו (5), 767.

בית משפט השלום קיבל את תביעת הנתבעת לחייבו בתשלום עבור שירותי תיירות שסופקו לו. טענתו כי הנסיעה היתה עבור חברה והכרטיסים הוזמנו על ידי החברה או מטעמה וכי לגבי חלק מהשירותים יש לחייב את שותפו, אשר התחייב לשלם למשיבה הוצאות נסיעה זו, אשר היתה קשורה להבאת הזמרת אלה פוגצובה להופעות בישראל

נפסק (כב' השופט ד"ר ד' ביין , בהסכמת כב' השופטים ח' פיזם ו- ב' גילאור ):

  1. "יתכן (ואינני מביע דעה על כך) שיש למערער עילת תביעה נגד אופיר ונגד מירקין, שותפיו בעסקים, שמכוחה עליהם לשאת בכל או בחלק מן הסכומים שתבעה המשיבה, באשר הנסיעות לרוסיה נועדו לקדם את העסקים המשותפים... אך אין זה נוגע למשיבה. השאלה שעמדה בפני בימ"ש קמא היתה, מי הוא האדם הוא הגוף שהתחייב כלפי המשיבה לשלם בגין הנסיעות של המערער, והאם נאמר למשיבה בעת הזמנת הכרטיסים, כי הם מוזמנים עבור חברה או שותפות".

  2. "בענין זה הגיעה השופטת קמא לממצאים המבוססים על מהימנות, דהיינו שמי שהזמין את הכרטיסים היה המערער והוא לא אמר למשיבה שהכרטיסים נרכשים עבור חברה או שותפות ואין זה המקרה החריג שבו יש מקום להתערב בממצאיה. מה גם שהסכסוכים שבין המערער לבין שותפיו היו ידועים לה".

  3. "עצם העובדה שבמאזן של החברה מופיע החוב בגין נסיעות המערער לרוסיה כחוב של החברה, אין בה כדי להשפיע על מסקנת השופטת. לא ברור מתי נערך מאזן זה והאם יש בו ללמד על כך שמראש התחייבה החברה כלפי המשיבה לשלם עבור נסיעה לרוסיה, להבדיל ממצב שבו בדיעבד החליטה החברה לקחת על עצמה את החיוב. האמור נכון גם לגבי השיקים... עובדה היא שהחשבוניות של המשיבה הוצאו ע"ש המערער ולא ע"ש גוף אחר והמערער לא בא בטרוניה על כך ב"זמן אמיתי".

הערעור נדחה.

ת"א (כפר סבא) 3180/02, 3182/02 אופקים תיירות ונסיעות בע"מ נ' דוד רגב (לא פורסם) (פס"ד מיום 8.12.02) (כב' השופטת נ' מימון-שעשוע ).

בית משפט השלום חייב עובד של חברה (אך גם יזם ובעל מניות בה), אשר קיבל שרותי נסיעות על פי הזמנת החברה, בתשלום תמורתם בעילה של עשיית עושר ולא במשפט, תוך שהוא מתווה את קווי ההגנה האפשריים.

ת"א (תל אביב) 20669/01 לרון טורס ואח' נ' ידיד מרדכי ואח' (לא פורסם) (פס"ד מיום 5.5.02) (כב' השופטת נ' גרוסמן ).

ת"א (קרית גת) 701/98 לכיש טורס, חברה לנסיעות ותיירות (1979) בע"מ נ' א.פ.י חברה לניהול כח אדם ופרוייקטים מיוחדים בע"מ (לא פורסם) (פס"ד מיום 28.4.99)

הנתבעת הזמינה כרטיסי טיסה אצל התובעת עבור עובדים שהיתה אחראית להם. לאחר שעברו את הליכי הבידוק סרבו העובדים לעלות לטיסה והמטוס יצא ריק בחלקו. חברת התעופה בלקן חייבה את סוכנות הנסיעות בסך 175$ בגין כל מושב שלא נוצל בטיסה. סוכנות הנסיעות תובעת סכום זה מאת הנתבעת. הנתבעת טענה שהיא כרתה חוזה רק עם התובעת, ולכן אין היא נדרשת לקבל עליה אחריות בגין יחסיה של התובעת עם צד שלישי (חברת התעופה).

נפסק (כב' השופט אבי זמיר ):

  1. "עקרונית, סוכן הנסיעות הינו שלוח של חברת התעופה; היא זו שקובעת את מחיר כרטיסי הטיסה, מנפיקה אותם ומכתיבה לסוכן את גדר סמכויותיו; כרטיס הנסיעה, המקנה זכות לשימוש במטוס, הוא בגדר התחייבות למתן שירות אישי; סוכן הנסיעות מזמין כרטיס עבור הנוסע; אין לסוכן שום שליטה על מטוסי חברת התעופה, ואין לו נגיעה להחלטות בדבר קיום טיסה, דחייתה או ביטולה (ראו: ע"א (מחוזי ת"א) 987/86 ניר נסיעות נ' זלבנסקי (לא פורסם); המ' (מחוזי נצרת) 6132/97 אל-על נ' זילברשלג דינים מחוזי, כרך כו (9), 952; ת"א (מחוזי נצרת) 747/97 זילברשלג נ' אל-על, דינים מחוזי, כרך כו (9), 993).

  2. "מן המפורסמות, שבתביעות המוגשות על ידי נוסעים שניזוקו,התובעים הן את המוביל והן את הסוכן, חוזרות וטוענות סוכנויות הנסיעות כי אין לחייבן, בהיותן במעמד של "מתווך" או "שלוח" של חברות התעופה. בטענה זו יש מידה רבה של צדק, במקרים רבים. מדוע, אם כן, יש לחייב את הלקוח, בסיטואציה הפוכה ?".

  3. הוראת סעיף 4 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט - 1979 תעמוד לרועץ לסוכנות הנסיעות בניסיונה לגבות את החוב מכח דיני עשיית עושר ולא במשפט, משום שהוא קובע כי מי שפרע חובו של אחר אינו זכאי להשבה, אלא אם לא היתה לאותו אחר סיבה סבירה להתנגד לפרעון החוב. "בענייננו, נראה כי לנתבעת היתה גם היתה סיבה סבירה להתנגד לפרעון החוב".

  4. "הנתבעת לא הוזהרה ולא הובהר לה בכל דרך שהיא כי אי ניצולם של הכרטיסים המוזמנים יגרום לנזק באיזשהו אופן לתובעת, או כי יהא על הנתבעת לתת את הדין על כך ועל כן, אף מבחינת החוזה הנטען, אין לתובעת כל זכות לפיצויים מאת הנתבעת".

  5. נסיבות אי עליית העובדים לטיסה תואמות את לשונו של סעיף 18 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א - 1970, "הקובע, כי אם היתה הפרת החוזה תוצאה של נסיבות אתן לא יכול היה למנוע המפר ושלא יכול היה לשערן טרם היווצרן, ונסיבות אלו לא אפשרו את קיום החוזה כפי שהוסכם בין הצדדים, הרי שהפרת החוזה לא תהיה עילה לפיצויים."

  6. במקרה הנדון אין מקום להשית על הנתבעת את הפסדיה של התובעת מכח סעיף 18(ב) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א - 1970: "ראשית, אין מחלוקת כי מנהל הנתבעת ומי מטעמו פעלו בתום לב לטובת קיומו של החוזה ולא להכשלתו. שנית, אנשיה הזדרזו ליצור קשר עם התובעת מיד כשנודע להם דבר עיכובם של העובדים, ואף ניסו באמצעותה לתאם מועד וכרטיסים חדשים לצורך המראתם המאוחרת. הדבר לא צלח בשל בעיות שבהן נתקלה התובעת ולא בשל התנהגותם של אנשי הנתבעת. שלישית, לא נראה הדבר הוגן להטיל על הנתבעת הפסדים שנגרמו לתובעת בשל תניות חוזיות שנקבעו בינה לבין גורם שלישי, שהנתבעת לא היתה צד להן ואלו לא הביאו לידיעתה. (תניות שהופעלו שלא בעטיה של הנתבעת)".

התביעה נדחתה.

ת"א (תל אביב) 15642/99 השכרות רכב שלמה (1987) בע"מ נ' שורגי זהר  (פס"ד מיום 31.1.2001).

ת"א (ראשון לציון) 2635/03 לכיש טורס חברה לנסיעות ותיירות (1979) בע"מ (לא פורסם) (פס"ד מיום 15.2.05)

"התובעת היא סוכנות נסיעות, וסכום התביעה הוא גובה יתרת החובה המגיעה לתובעת   - לטענתה - בגין שירותי תיירות שנתנה לצדדים שלישיים לפי המזנת הנתבע, שהתחייב לשלם עבור השירותים". התביעה נגד החברה נמחקה והיא איננה פעילה. הנתבע טען כי "מי שהתקשר בהדכם עם התובעת הינו הנתבעת מס' 2 בלבד" וכי היה מנהל ובעלים של מניה אחת בתוך 100 וכי "כל ההזמנות היו בהחלטת הנתבעת 1" וללא קשר אליו.

נפסק (כב' השופט שאול מנהיים ):

  1. בחקירתו הנגדית של התובע התברר כי "הוא (א לפחות גם הוא) אכן הזמין - כענין שבעובדה - את שירותי התיירות שהתמורה בגינם היא נשוא התביעה...לעמן הדיון ניתן לומר שהוברר כי כל השירותים הוזמנו רק על - ידו".

  2. הוברר שהנתבעת לא טרח למסור לתובעת את פרטיהם של הגורמים שהיו צריכים לשלם לטענתו, אלא שהוא "לא טרח להביא איש מהם שיעיד שלא שילם בדרך אחרת..., ולא טרח להסביר מחדל זה".

  3. "לטעמי, מי שמזמין שירותי תיירות עבור אחרים כמי שמטפל ב"ארגון" נסיעות, מקבל על עצמו בכך אחריות לתשלום התמורה, אלא אם הוסכם שאחרת ותוך שהוא מוסר לתובעת את מלוא הפרטים שיאפשרו לה להיפרע מהנוסעים עצמם. חזקה ש"ארגון" הנסיעות לא נעשה כתחביב אלא על דרך העיסוק, וחזקה שנעשו בתמורה. הנתבעת לא טען, ומקל וחומר לא הוכיח, כי עד להיווצרות החוב פעלו הצדדים כענין שבעובדה בדרך הנטענת על-ידו, כלומר גביית הכספים ע"י התובעת ישירות מהנוסעים. חזקה שלא הביא ראיות על כך משום שלא כך היה. בנוסף לא רק שהנתבע אפילו לא טען שסיכם את התובעת מי (זולתו) ישלם עבור השירותים ולא מסר לה את פרטי הנוסעים באופן מלא, אלא שמסקנתי היא שאני מאמין לעד התביעה כי הנתבעת הבטיח לשלם עבור השירותים".

התביעה התקבלה והנתבע חויב בתשלום מלוא סכום התביעה, הוצאות ושכ"ט עו"ד.

מאמרים וכתבות

מאמר באתר "פסק דין" בנושא "משפט ותיירות" מאת עו"ד רוני גולן.

דיווח ב- Y NET על פרוייקט "תגלית" ובו ראיון עם עו"ד רוני גולן על העסקת מורי דרך.

בית המשפט לתביעות קטנות מאת עו"ד רוני גולן.

מילון מונחים בשילוח בינלאומי (גירסה 4) מאת עו"ד אורן האן.

שביתה ושירותי תיירות מאת עו"ד רוני גולן (28.10.04).

הגנת החוק על אזורי תיירות כנגד שימושים בלתי תיירותים - מאת עו"ד דב קולני.

הפוליטיקה הרציונלית של עיצוב מדיניות ציבורית: גילגולו של חוק שירותי תיירות 1976 - 2002 - מאת ד"ר אסף מידני ןד"ר נתן אוריאלי (פורסם ב - פוליטיקה כתב עת ישראלי למדע המדינה וליחסים בינלאומיים, גיליון מס' 15; קיץ 2006 תשס"ו, 71)

נאותות פוליטית, אפליה ושיוויון בתעופה ובתיירות בישראל מאת עו"ד רוני גולן (הרצאה שניתנה בכנס השנתי של האגודה הישראלית למדע המדינה בנושא: "האם הפוליטיקה הישראלית משנה את פניה"? ) בקריית האוניברסיטה הפתוחה ע"ש דורותי דה רוטשילד, רעננה ביום 15.6.06).

ראיון עם עו"ד רוני גולן בחדשות ערוץ 10, 27.8.07.

"השביל הזה מתחיל כאן" - על זכויות יוצרים במסלולי טיולים" - מאת עו"ד ערן סורוקר ועו"ד מתן שוק.

"כמה שווה מזוודה שהלכה לאיבוד" - כתבה במדור התיירות של Y NET מאת הכתב דני שדה ובה ראיון עם עו"ד רוני גולן (17.6.08).

עו"ד רוני גולן מתראיין אצל גבי גזית ונתן זהבי ב"רדיו ללא הפסקה" (103FM) ביום 3.7.08 בנושא דמי ביטול לכרטיסי טיסה.

עו"ד רוני גולן מתראיין אצל גבי גזית ב"רדיו ללא הפסקה" (103FM) ביום 9.7.08 בנושא אחריות לכבודה.

ראיון עם עו"ד רוני גולן בתכנית לילה כלכלי בערוץ 10 (5.8.09) בנושא אובדן מזוודות בטיסות.

כתבה בעתון "גלובס" ביום 5.8.09 בנושא אובדן מזוודות בטיסות, בהשתתפות עו"ד רוני גולן.

עמותות תיירות

ה"פ (חיפה) 182/00 נביא ושות' פרסומים בע"מ נ' אפת"ח עמותה לתיירות ונופש חיפה (לא פורסם) (סגן הנשיא כב' השופט ד"ר ד' ביין ) (פס"ד מיום 3.6.01)

תחולת דיני מכרזים בקמפיין פרסום בעמותת תיירות עירונית.

מיסים

ע"א 460/00 ממן מסופי מטען וניטול בע"מ נ' מנהל המכס ומע"מ, פ"ד נז (2), 461

המערערת מבצעת הסעות בין שדה התעופה למלון ובכיוון הפוך, כאשר אגב הסעה זו ניתנים גם שירותי בידוק.

בית המשפט המחוזי התמקד בפרשנותו של המונח "סיור" בפסוק "הסעת סיור של תייר ברכב מנועי", אשר בסעיף 30(א)(8)(ב)(2) לחוק מס ערך מוסף, שהמס עליה הוא בשיעור אפס. "בית המשפט קבע כי הפירוש שהמערערת מציעה - שלפיו שירותי ההסעה שביצעה המערערת באים בגדר המונח "הסעת סיור" - "מתנגש חזיתית עם המשמעות המילולית של המונח 'הסעת סיור', שכן הוא מתעלם לחלוטין הן המילה 'סיור' המופיעה בו"".

נפסק:

השופטת טובה שטרסברג - כהן :

  1. "הסעת התייר בין שדה התעופה למלון ובכיוון ההפוך באה בגדרי "הסעת סיור של תייר", כאמור בסעיף 30(א)(8)(ב)(2), ומכאן ששיעור המס החל עליה הוא אפס...".

  2. "סעיף 30 לחוק - המצוי בפרק ז' שכותרתו "שיעור אפס ופטורים" - מפרט רשימת עיסקאות שהמס עליהן יהיה בשיעור אפס. עם עיסקאות אלה נמנים שירותים שונים הניתנים לתייר המפורטים בסעיף 30(א)(8) לחוק: לינה של תייר בבית מלון ושירותים נוספים הניתנים אגב לינה (סעיף 30(א)(8)(א)); השכרת רכב מנועי פרטי לתייר לנהיגה עצמית (סעיף 30(א)(8)(ב)(1)); הסעת סיור של תייר ברכב מנועי פרטי או באוטובוס וכן אספקת ארוחות לתייר בידי המסיע אגב הסעה (סעיף 30(א)(8)(ב)(2)); מתן שירות סוכנות נסיעות לתייר (סעיף 30(א)(8)(ב1)); מתן שירות לארגן בינלאומי לשם קיום כנס בישראל שמשתתפים בו חמישים תיירים לפחות ומכירה לתייר של זכות השתתפות בכנס כאמור (סעיף 30(א)(8)(ב2)); הולכת תייר בכלי טיס ממקום למקום בתוך ישראל (סעיף 30(א)(8)(ה)); אשפוז תייר בבית חולים (סעיף 30(א)(8)(ז)). עיון בשירותים אלה הניתנים לתייר מעלה כי תכלית קביעת המס בשיעור אפס עליהם הוא עידוד התיירות, בדומה לעיסקאות המנויות בסעיף 30(א)(5) לחוק שעניינן מתן שירות לתושב חוץ, שתכלית קביעת המס בשיערו אפס עליהן היא עידוד ייצוא שירותים. ענייננו הוא בשירותי "הסעת סיור של תייר" כשהשאלה היא אם הסעת תייר לשדה התעופה וממנו באה בגדרי שירותים אלה".

  3. "לאור התכלית האמורה איני רואה במה שונים שירותי הסעת תייר לשדה התעופה וממנו מיתר השירותים הניתנים לתייר המופיעים בסעיף 30(א)(8) לחוק. אלה גם אלה באים לשרת את עידוד התיירות, ולתכלית זו נקבע שיעור מס אפס. הסעה הנעשית במסגרת סיוריו בארץ של התייר ולצורך אלה, היא חלק אינטגרלי מן השירותים האחרים המוענקים לתייר, גם כאשר ההסעה היא מדה התעופה ליעד של התייר או להחזרתו מן המקום שהוא שוהה בו לשדה התעופה. הפרשנות האמורה יוצרת הומוגניות בין הוראותיו השונות של סעיף 30(א) לחוק".

  4. "אשר למשמעות המילונית של המונח "סיור", אף שניתן להשתמש במילון עברי על מנת לעמוד על משמעותה של מילה או מונח בהקשר משפטי, הרי לצורך הכרעה שיפוטית לעניין הוראת סעיף מסוים בחוק אין די בפרשנות מילולית מילונית של מונח זה או אחר. כך גם משמעותו של המונח "סיור" לענין חוקים אחרים אינה משליכה בהכרח על משמעותו לעניין הוראת סעיף 30(א)(8)(ב)(2), שכן כל חוק ותכליתו. יש להעיר  כי לא נטען ולא הוכח שמדובר בענייננו בהסעה ממקום למקום בקו נסיעה קבוע, כמשמעותו בחוק שירותי תיירות, ולכן חריג זה אינו חל".

  5. "השכל הישר; ההגיון המשפטי; המדיניות המשפטית המונחת בבסיס הוראות סעיף 30 בכללותו; תכליתו של הסעיף הקונקרטי; הצורך בפרשנות הומוגנית בין הוראות אותו חוק שנחקקו לאותה מטרה - כל אלה מובילים אותי למסקנה כי שירותי ההסעה בעניינו באים בגדרי "הסעת סיור של תייר" כמשמעותה בסעיף 30(א)(8)(ב)(2)".

השופט יצחק אנגלרד :

"דעתי כדעת חברתי השופטת שטרסברג-כהן. צירוף המילים "הסעת סיור" אינו חד-משמעתי כלל ועיקר. וכי לא נוכל לומר כי הבאת תיירים לבתי מלון שונים, או איסופם משם, הוא בבחינת "סיור" בין בתי מלון?! וכי המצב היה שונה - מבחינתו של החוק - לו מדריך תיירים היה מסביר להם - בדרך משדה התעופה אל בתי המלון השונים - על אודות אתרים מרכזיים בתחום העיר  לידם הם עוברים ? האם אז הדיבור "סיור" היה מוצדק ?".

השופט יעקב טירקל (דעת מיעוט) :

  1. "סיור אינו הסעת סתם שכל מטרתה הולכת אדם ברכב ממקום למקום, אלא הוא הסעה שמטרתה ביקור במקום מסוים כדי להכירו מקרוב וגם כדי ללמוד על אודותיו".

  2. "על משמעות זאת של המונח "סיור" ניתן ללמוד גם מהוראות חוק אחרות. בדומה לכך הוגדר המונח "סיור" בסעיף 1 לצו הפיקוח על מצרכים שירותים (הסעת סיור, הסעה מיוחדת והשכרת רכב), תשמ"ה - 1985 שהוצא מכוחו של חוק הפיקוח על מצרכים ושירותים (שאליו מפנה, לעניין מסוים, סעיף 30(א)(8)(ב)(2)לחוק): "'סיור' - סיור של קבוצת נוסעים במקומות שונים, שכר או בתמורה אחרת, בליווי והדרכה של מורה דרך שניתן לו רשיון לפי תקנות שירותי תיירות (מורי דרך), התשכ"ז - 1967" (ההדגה שלי - י' ט'). כך הוגדר המונח גם בסעיף 1 לחוק שירותי תיירות, תשל"ו - 1976 (שאליו מפנה סעיף 30(א)(8)(ב1) לחוק): "'סיור' - בין במסלול קבוע ובין במסלול שאינו קבוע, לרבות טיול ולמעט הסעה של נוסעים ממקום למקום בקו נסיעה קבוע..." (ההדגשה שלי - י' ט')".

  3. "אין דינה של "הסעת סיור" כדין הסעה סתם או כדין הולכה סתם הן לפי פשט הלשון, הן לפי "הסביבה הלשונית" שבה מצוי המונח, הן לפי תכליתה של ההוראה".

הערעור התקבל בנקודה זו בניגוד לדעתו החולקת של השופט י' טירקל.

ע"א 3423/01 אהוד בנדר נ' מדינת ישראל - אגף המכס והמע"מ (לא פורסם) (פס"ד מיום 26.5.03)

"המערער עוסק בהטסת טיסות סיור, במסגרתן הוא אוסף נוסעים בשדה התעופה אילת, מטיס אותם מעל שמי אילת והסביבה ומחזיר אותם לשדה התעופה באילת. לעתים נדירות המערער אף מטיס נוסעים מאילת ליעדים כגון מצדה וירושלים ו בחזרה לאילת. המערער רשום כעוסק בתל אביב. למערער הוצאה שומת עסקאות ביום 1.6.00, שקבעה כי הוא אינו זכאי לשיעור מס אפס על פי תקנה 20 ב לתקנות אזור סחר חפשי באילת ( פטורים והנחות ממסים ), התשמ"ו - 1985 (להלן " התקנה "או " התקנות" ,בהתאמה ). השגתו על שומה זו נדחתה".

אין מחלוקת בין הצדדים כי המערער אינו תושב אילת,וכי העסק אינו רשום כעסק מקומי בעיר. לפיכך המערער אינו זכאי לפטור הכללי הקבוע בסעיף 5(ה) לחוק אזור סחר חפשי באילת (פטורים והנחות ממסים), התשמ"ה  - 1985. המחלוקת בין הצדדים היא האם המערער זכאי לשיעור מס אפס על -פי תקנה 20 ב. ובמילים אחרות,האם הביטוי  סעת נוסעים בכל דרך שהיא,לאזור אילת או ממנו" כולל גם הטסת טיסות סיור שיוצאות מאילת ושבות אליה.

נפסק (כב' השופטת דורית בייניש ):

"התכלית הכללית של החוק ושל כלל התקנות שהוצאו מכוחו, הינה פיתוחה ושגשוגה של העיר אילת כמרכז תיירות פנים ותיירות בינלאומית. אחת הדרכים שיש למחוקק ולמחוקק המשנה לעידוד פעילות רצויה, היא להעניק הטבות מס לשם קידום אותה פעילות. ניכר כי על פי השקפת המחוקק לעיר אילת פוטנציאל להפוך למרכז תיירותי מצליח המקדם את התיירות הבינלאומית ותיירות הפנים לאזור. על מנת להפוך את הפעילות הכלכלית בה לכדאית, ואת המעבר לאילת המרוחקת ובעלת האקלים הקשה ליעד אטרקטיבי עבור משקיעים ועובדים כאחד, ניתנה שורת תמריצים כלכליים שבעיקרה נועדה לעוסקים המקומיים (עוד על תכלית החוק ראו ע"א 7113/94 פקיד שומה-באר שבע נ' מועדון הים הכחול בע"מ, פ"ד נג(3) 792, בעמ' 799-800, וראו גם דברי השופטת שטרסברג-כהן בעמ' 801-802)".

"עיסוקו של המערער הינו במהותו עיסוק של בילוי והנאה ואינו שירות הסעות. שירות הסעות נבדל משירות אחר בכך שמטרתו המרכזית להביא אנשים ממקום אחד למקום אחר. אמת, פעמים שתוך כדי הסעת תיירים ממקום אחד למקום אחר נעשות פעולות של סיור ובילוי, אך אין בכך כדי לשנות את המשמעות הבסיסית של שרותי הסעה. מהות העסק של המערער הינו מתן שירותי בילוי וסיור לתיירים במהלך הנסיעה, ואין מדובר בשירותי הסעה לשם הגעה למקום מסויים וממנו. ההגעה ממקום למקום אינה מטרה ממטרות עסקו של המערער, שכן בסופה של הטיסה מגיעים הנוסעים לאותו מקום ממנו יצאו. בכך דומה המערער לכל עסק אחר באילת, המקדם את התכלית הכללית של פיתוחה של אילת אלא שלפטור ממס עבור עסק המקדם את פיתוח העיר זכאי רק עסק מקומי. כאמור, התקנה אינה באה לתת פטור לכל סוג של כלי תחבורה באזור אילת, אלא מטרתה להקל ולהוזיל את הנסיעה לאילת וממנה על מנת לעודד את התיירות הפנימית והבינלאומית לאזור זה. עסקו של המערער אינו מגשים תכלית זו, ולכן אין לזכותו בשיעור מס אפס".

 "לא נעלם מעיני פסק הדין שניתן בבית משפט זה לאחרונה בע"א 460/00 ממן מסופי מטען וניטול בע"מ נ' מנהל מכס ומע"מ (לא פורסם) (להלן "ענין ממן"); שעסק בעניין דומה; דומה אך שונה.  בפרשת ממן הנ"ל נדונה הטבת מס הניתנת להסעות סיור על פי סעיף 30(א)(8)(ב)(2) לחוק מס ערך מוסף. המערערת שם טענה כי ההסעות אותן היא מבצעת בתוך שדה התעופה וכן משדה התעופה אל בתי המלון, צריכות לזכות אותה בהטבה זו. בית המשפט המחוזי קבע כי הסעות אלה לא יבואו בגדר הסעיף בהיותן נעדרות כל אלמנט של סיור, ומשכך, הכללתן אינה מתיישבת עם הפירוש המילולי של הסעיף. בית משפט זה התערב בהחלטת בית המשפט המחוזי, וקבע כי הלשון סובלת את שני הפירושים, והתכלית עידוד התיירות, מצדיקה את הרחבת הביטוי "הסעת סיור", ומתן שיעור מס אפס למערערת (ראו פסק דינה של השופטת שטרסברג-כהן). בשונה מפרשת ממן, בעניין שלפנינו תכלית החוק היא כפולה: עידוד המסחר והתיירות באילת, אך יחד עם זאת המחוקק הדגיש את החשיבות של מתן עידוד כאמור דוקא לתושבי אילת ולעסקים המתנהלים באילת. עסקו של המערער אינו מקיים את התכלית הכפולה. הוא אינו תושב אילת, עסקו אינו רשום באילת, והפרשנות המרחיבה שהוא מבקש ליתן להטבה שבתקנה 20ב חורגת מהתכלית של תקנה זו ועשויה להעניק לו עדיפות על פני שירותים אחרים הניתנים לתיירים באילת על ידי תושביה. כאמור, יש לפרש את הוראות הפטור כך שהן תענקנה את ההטבה רק לאותם עסקים המקדמים את תכלית הפטור הספציפי. עסקו של המערער אינו נכלל בגדר התקנה, הן על פי לשונה והן על פי תכליתה, ולכן אינו זכאי לשיעור מס אפס".

הערעור נדחה.

הגבלים עסקיים

הודעה על פטור ותנאיו בנושא הנחיית התאחדות סוכני הנסיעות בישראל לכל חבריה לסגור את משרדי הנסיעות בימי שישי בשבוע (פטור מיום 4.6.1990).

קביעה לפי סעיף 43 לחוק ההגבלים העסקיים, תשמ"ח 1988: קו פעולה של התאחדות סוכני נסיעות ותיירות בישראל קביעת שערי חליפין (החלטה מיום 16.3.97)

  1. "הסכמה בין מתחרים באשר לשערי החליפין שיציעו ללקוחותיהם אינה שונה במהותה מהסכמה ביניהם באשר לקביעת המחיר, או באשר למתן הנחות או המנעות מנתינתן, ודינה כדין הסדר כובל לפי סעיף 2(א) לחוק ההגבלים העסקיים, התשמ"ח 1988 ואף לפי סעיף 2(ב)(1)".

  2. "בשנים האחרונות הפיצה התאחדות סוכני נסיעות ותיירות בישראל (להלן: "ההתאחדות") בין חבריה הוראות הקובעות שערי חליפין, כדלקמן:

א.      כרטיסים לטיסות סדירות, כאשר התשלום במזומן שער העברות והמחאות גבוה.

ב.      כרטיסים לטיסות סדירות, כאשר התשלום אינו במזומן שער מזומן גבוה.

ג.        כרטיסים לטיסות שכר שער מזומן גבוה.

ד.      שרותי תיירות שער מזומן גבוה"

  1. "ההתאחדות מהווה "איגוד עסקי" כהגדרת המונח בסעיף 1 לחוק ההגבלים, וההוראות שהפיצה מהוות "קו פעולה" כאמור בסעיף 5 לחוק. קו פעולה הקובע את שערי החליפין אשר יוצעו ללקוחות חברי ההתאחדות, במקום שבחירת השער תהא נתונה למשא-ומתן לתחרות, הוא קו פעולה העלול למנוע או להפחית את התחרות בעסקים בין חברי ההתאחדות".

  2. יש לדחות את טענת ההתאחדות שמדובר ב"הסדר שכל כבילותיו נקבעו על-פי דין", שכן מכתבו של ראש מינהל התעופה האזרחית מיום 17.8.93 דן אך ורק בעניין של תשלום במזומן עבור כרטיסים לטיסות סדירות ואילו ההוראות שהפיצה ההתאחדות קובעות שערי חליפין גם לענינים אחרים.

החלטה בדבר אי מתן פטור מאישור הסדר כובל להסדר שבין התאחדות סוכני הנסיעות והתיירות בישראל והחברים בה, בדבר ניהול משא ומתן משותף על ידי ההתאחדות, במקרים בהם חברות התעופה פועלות תוך שיתוף פעולה בינן לבין עצמן (החלטה מיום 8.11.2000).

הודעת רשות ההגבלים העיסקיים על כך כי תכשיטי כפריס בע"מ התחייבה בפני הרשות להגבלים עסקיים לבטל בתוך 30 יום את כל הסכמי הבלעדיות סוכני נסיעות, מדריכי ומסיעי תיירי לבלעדיות בהבאת תיירים לחנויותיה (הודעה מיום 8.1.2001).

החלטה בדבר מתן פטור מאישור הסדר כובל שעניינו תנאי אי תחרות בין טרמינל 1 נסיעות ותיירות בע"מ לבין אוריינט ללויד (רמת גן) סוכנות נסיעות 1987 בע"מ, הנילוות לעיסקת מיזוג שאושרה (החלטה מיום 10.8.2000).

החלטה לפי סעיף 14 לחוק ההגבלים העסקיים, התשמ"ח - 1988 בדבר מתן פטור מאישור הסדר כובל: הסדר בין התאחדות המלונות בישראל - לבין בתי המלון בישראל החברים בה שעניינו ניהול משא ומתן משותף עם תאגידים לניהול משותף של זכויות יוצרים (הממונה על הגבלים עסקיים- עו"ד דרור שטרום) (החלטה מיום 16.10.02).

הותרה פעילות משותפת לעריכת משא ומתן משותף מול תאגיד לניהול משותף של בעלי זכויות יוצרים או מבצעים, לתקופה שעד ליום 1.1.2006, בתנאי שהצדדים להסדר יקיימו הפרדה מלאה ומוחלטת בין פעילותם העסקית ובין פעילותם המשותפת במסגרת המשא ומתן הקולקטיבי, ולא יעבירו זה לזה מידע בדבר עלויות, נתוני מכירות, רווחיות או תמחור וכן כי ניהול מו"מ קולקטיבי עם תאגידים לניהול משותף יופקד בידי צוות שייצג נאמנה את עניינם של כל החברים בהתאחדות בתי המלון.

ה"ע 3574/00, 3666/00 הפדרציה הישראלית לתקליטים וקלטות בע"מ ואח' נ' הממונה על ההגבלים העסקיים ואח' (טרם פורסם) (פס"ד מיום 30.4.04)

נכים

להלן לקט מחלקים שונים של האתר אשר עוסקים בנכים ובאנשים עם מוגבלות:

חקיקה:

חוק הסדרת מקומות רחצה, התשכ"ד - 1964

 תקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (הסדרת נגישות לשירותי תחבורה ציבורית), התשס"ג - 2003

תקנות אלה קובעות הוראות מפורטות בדבר התאמת שירותי תחבורה ציבורית (אוטובוסים, מטוסים, אוניות, רכבות, תחנות , בתי נתיבות ונמלים) לאנשים נכים ואנשים עם מוגבלות. התקנות נכנסות לתוקף באופן מדורג מחודש דצמבר 2003 ועד חודש דצמבר 2013 (תחבורה) .

 התאמת מלון לשהות נכים

ת"ק (תל אביב) 9852/03 סבן גילה ואח' נ' R.C.I.בע"מ  ואח' (פס"ד מיום 4.2.04) (לא פורסם).

התובעת המחתה לאחיה את הזכות לנצל תחלופת נופש וביצעה עבורם את ההזמנה. לטענתה, היא הבהירה במפורש לפקיד ההזמנות בטלפון, שמדובר בנכים בשיעור של 100% וכי "הסכימה לקבל את ההצעה אך ורק לאחר שנאמר לה מפורשות שהמלון האמור מותאם לצרכיה". בפועל משהגיעו האחים לבית המלון הסתבר כי החדר, ובמיוחד חדר האמבטיה והשירותים, אינם מותאמים לנכים.

הנתבעת מס' 1 טענה כי התובעים לא אמרו להם שהם נכים ואם היו יודעים על כך לא היו שולחים אותם למלון האמור, וכי ברשות התובעים יש חוברת הכוללת את כל הפרטים של האתרים ולכן היו יכולים לברר בעצמם לאיזה מלון הם נשלחים.

נפסק (כב' השופטת ח' פלינר ):

  1. "...אני מעדיפה את גרסת התובעת וקובעת כי נציג הנתבעת ידע כי מדובר בנופש עבור נכה ולפיכך התרשל כאשר שלח את התובעים למלון שלא ערוך לכך".

  2. "אמנם יש גם רשלנות תורמת בהתנהגותם של התובעים אשר יכלו לעיין בספר שהוצא להם ואף להרים טלפון למלון עצמו כדי לאמת את דברי הסוכן. רשלנות התובעים זניחה יחסית לרשלנות הנתבעת 1".

  3. "לא מצאתי כל יריבות בין התובעים לבין הנתבעת 2 אשר אינה אשמה במחדל בגינו נשלחו התובעים לבלות נופש במלון שאינו ערוך לקליטת נכים".

בית המשפט קבע כי יש להשיב לתובעים את ההוצאות שנגרמו (סכום הפשרת שבוע הנופש והסכום הנוסף ששולם עבור החופשה) וכן סך 1,000 ש"ח לכל תובע מהתובעים 2 ו - 3. מתוך סכום זה יש לנכות רשלנות תורמת בשיעור 20%.

 

ת"ק (תל אביב) 1997/02 שי פרץ ואח' נגד השטיח המעופף (לא פורסם) (פס"ד מיום 5.6.02)

התובעים רכוש חבילת נופש מהנתבעת בטורקיה. לטענתם הובטח להם במפורש כי במלון זה יש מעלית, "שכן פרט זה היה קריטי עבורם עקב מגבלות פיזיות של התובע ובהתחשב בכך שהם יצאו לנופש עם ביתם התינוקת. אך בפועל במלון לא היתה מעלית, ויתרה מזו המלון היה בנוי על צוק מדורג, באופן שדש מאמץ פיזי גדול מהתובע בשל מוגבלותו ובשל העובדה שהיה צורך לשאת עגלת תינוקות במדרגות". כן היו לתובעים טענות לגבי פיזור הנוסעים למלונות ובדבר טיב החדר במלון.

נפסק (כב' השופטת אביגיל כהן ):

  1. הראיות שהובאו על ידי התובעים אינם סותרים את "הטענה העקרונית של הנתבעת ולפיה לא הובטח לתובעים כי המלון כולל מעלית, שכן במלון זה אין מעלית ובמלון אחר יש מעלית ואין מדובר בתוספת תשלום, כך שלא היה אינטרס לנתבעת לפעול דוקא לרעת הלקוח מתוך מטרה שלא יהיה מרוצה, שכן, אם אין מדובר ברווח כספי, איזה מניע יכול להיות לנתבעת לפעול בכוונה לרעת הלקוח ??"

  2. "נטל הראיה הוא על התובעים, בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה" והתובעים לא עמדו בנטל המוטל עליהם. מלבד טענתם ולפיה הובטח להם שבמלון יש מעלית, אין כל ראיה לכך שאכן הובטחה להם מעלית, אשר אינה בנמצא במלון ועל כך אין חולק".

התביעה נדחתה.

ת"א (קריות) 926/04 יהודה ירדנה ואח' נ' איסתא ליינס בע"מ נופש ישיר (לא פורסם) (פס"ד מיום 1.3.06)

 התובעת, שהיא נכה ומתניידת באמצעות כסא גלגלים, פנתה לנתבעת טלפונית וביקשה ביקשה לרכוש חופשת נופש לה ולבעלה בבודרום שבטורקיה. צד ג' (קשרי תעופה) סרב למכור את החבילה לתובעת, הואיל והמלון לא התאים לתובעת בשל מגבלותיה והוצע לה לבטל את העסקה או להוסיף סכום של 359$ ולקבל חבילת נופש ל 7 לילות במסגרת "הכל כלול" במלון קרוַאן סַרָיי המותאם לצרכיה המיוחדים. התובעים שלמו את ההפרש ויצאו לנופש.

 לטענת התובעים, "עת הגיעו למלון נוכחו כי המלון בנוי על צלע הר תלול וכי אין אפשרות גישה לנכים לבריכה שם מוקד הפעילות, בשל ריבוי מדרגות תלולות מקומת הכניסה והיעדר מעלית המגיעה לשם. לתובעת הסתבר כי במקור ישנו מתקן של רכבל המוביל לחוף הים ויש לו תחנה גם במפלס הבריכה ואולם תחנה זו היתה סגורה כל שהותם במלון ושמשה ככל הנראה לאחסון דברים של המלון. גם מחוף הים לא ניתן היה ליהנות מפני שהרכבל הוביל למשטח בגובה מעל חוף הים שממנו השתלשל סולם מדרגות לאורך הצוק לצורך ירידה לחוף כך שהתובעת לא יכלה להגיע לחוף ונאלצה לחזור עם הרכבל כלעומת שבאה. התובעים העידו כי פנו לנציגי המלון ולנציג הנתבעת או צד ג' בבקשה לפתור את הבעיה אך נענו כי זה מה שיש ויצטרכו להסתדר עם זה. בשים לב לאמור נבצר מהתובעים להפיק הנאה מהחופשה עליה שלמו במיטב כספם".

 הנתבעת טוענת כי מגבלותיה של התובעת הובאו לידיעתה לראשונה רק לאחר שהוזמן המלון הראשון, כשהתובעת בקשה להזמין כסא גלגלים לשדה התעופה וכי לא נאמר דבר לפני כן בענין מגבלות כלשהן. עוד טענה כי אילו היתה התובעת מגיעה בעצמה לסניף ניתן היה להתרשם ממגבלותיה ולהתאים לה חבילה. לטענתה מסרה לתובעת כי מלון המלון השני מתאים לאירוח נכים  ע"פ מידע שנמסר לה מצד ג'. כן נטען כי הנתבעת "מהווה אך מתווך בין מי שמוכר את החבילה (צד ג') לבין הלקוח (התובעים) ואין לה כל שליטה על מה שמסופק בפועל".

"צד ג' טוענת אף היא לפטור מאחריות. ע"פ המידע שסופק לה המלון מתאים לאירוח נכים ואם מתקן כזה או אחר לא פעל בזמן אמיתי אין לה שליטה ואחריות בגין כך. לטענתה היא סיטונאית תיירות ולא היה לה כל קשר עם התובעים. היא שלחה אורחים רבים למלון ולא קבלה תלונות ועל כן לא יכלה לדעת כי הרכבל לא עובד וכי אין אפשרות להגיע לבריכה. צד ג' מצטרפת לטענה בדבר אי הקטנת הנזק".

 נפסק (כב' השופטת אילת דגן ):

  1. בית המשפט נתן אמון בעדות התובעת כי "מתחילת הקשר עם הנתבעת אמרה והבהירה כי היא נכה ומתניידת בעזרת כסא גלגלים וכי היא זקוקה לסידורים ההולמים את צרכיה". כך אף התקבלה עדות התובעים בדבר פניותיהם לנציג המקומי ולנציגי בית המלון.

  2. "אני מקבלת טענת התובעים כי חופשתם נהרסה כליל. התובעת העידה כי כל הפעילות במלון מתרכזת באיזור הבריכה. שם ניתן להשתכשך במים, לשבת על שפת הבריכה ולהשתזף, ליהנות מההופעות, לפגוש אנשים, לראות את בעלה רוקד ונהנה, לאכול במזנונים החופשיים הפתוחים כל היום ולבלות בערב בפאבים. מהתובעת נמנעה אפשרות להגיע לבריכה וסביבותיה ואף ליהנות מחוף הים - תמצית החופשה. לתובעת לא היו אמצעים ליהנות מפעילויות אחרות בתשלום נוסף כגון ספא או טיולים בשל מגבלותיה להיכנס לאוטובוס ולהתנייד ובשל מגבלות כספיות ועל כן כל שנותר לה זה לשהות בחדרה ובלובי מבלי ליהנות מהיצע המלון בו הכל כלול".

  3. "נכון הדבר כי אין לבוא בטרוניה לסַפָּק על תקלות מקומיות בשירות שבמלון ושאינן בשליטת הספק כגון מגבות מלוכלכות או מזגן מקולקל או אוכל לא טעים ואולם בעניננו אין מדובר בתקלה מקומית איזוטרית חד פעמית אלא בנבצרות לספֵּק את מהות העסקה והכישלון מהווה הפרה יסודית של ההסכם. אין ספק כי אילו היו התובעים מעלים בדעתם כי לא יוכלו להגיע לבריכה ולים לא היו רוכשים את החופשה".

  4. "הצד השלישי לא יכול לאחוז בחבל משני קצותיו, מצד אחד להבטיח לתובעים שסומכים עליו (באמצעות הנתבעת) כי המלון עונה על הדרישות המיוחדות ומצד שני וכשמתברר כי הסחורה לא סופקה, להסיר כל אחריות בטענה שאם מישהו אחראי זה המלון או הספק המקומי הטורקי בעלי השליטה. אם אלה פני הדברים, היה על הצד השלישי להגיש הודעת צד רביעי נגד המלון ו/או הספק ומשלא עשתה כן אין לה להלין אלא על עצמה". 

  5. "אני סבורה כי הספק צד ג' לא חייב לברר לפני הגעת כל לקוח ולוודא רמת השירות ותקינות כל מתקן, אבל במקרה הספציפי שידוע לו שיש נזקקות מיוחדת ודרישות מיוחדות ובשלחו את הלקוח לשם, מוטלת עליו חובת זהירות מינימלית לוודא (אפילו טלפונית) כי המלון אכן ערוך לארח את התובעת במוגבלותה הספציפית וכל המתקנים הצריכים לענין מתפקדים. חובה זו פשוטה לביצוע ולא כרוכה בעלויות בלתי סבירות. חובתו זו יכולה לנבוע ממקורות משפטיים שונים בינהם חובת הזהירות במסגרת עוולת הרשלנות, חובה חוזית של שימוש בזכויות בתום לב וכד'.  ... הטענה לפיה  לא היו תלונות בעבר מלקוחות אחרים, נותרה כללית, סתמית ונעדרת כל תשתית ראייתית. צד ג' לא פעלה בהתאם לחובתה במקרה המסוים ועליה לשאת בתוצאות מחדלה".

  6. בית המשפט חייב את הנתבעת בהשבת מלוא הסכומים ששולמו, לרבות מרכיב הטיסה, מבלי לנכות סכום כלשהו בגין המרכיבים שנוצלו (כגון אוכל), שכן ברור שהתובעים לא חפצו בחופשה בה ישהו בחדר.

  7. "ענין עגמת הנפש, שוכנעתי כי לתובעים שחסכו ממיטב כספם ויצאו לחופשה נגרם מפח נפש גדול לא רק בחוסר היכולת האוביקטיבית לקבל תמורה לכספם אלא גם מעצם בידודם מהנופשים ה"בריאים", הבלטת מוגבלות התובעת וזלזול בכבודה וזכויותיה. בהתאם לסעיף 13 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) התשל"א - 1970 המאפשר לבית המשפט לפסוק נזק שאינו נזק ממון, מצאתי להעמיד את הפיצוי הראוי בנסיבות העניין  על 1,500 שקלים חדשים. שאר הנזקים לא הוכחו".

  8. "בשאלת האחריות, היריבות של התובעים היא עם הנתבעת. התובעים לא התקשרו ישירות עם צד ג' ומבחינתם מי שהפר את ההסכם הוא מי מכר להם את העסקה- הנתבעת ויש להשית עליה את הפיצוי. ביחסים שבין הנתבעת לצד השלישי נראה לי כי יש להטיל את מלוא החיוב על צד ג' שהוא ספק העסקה ומצוי בקשר עם הספק הטורקי והמלון, בניגוד לנתבעת שהקשר היחיד שלה הוא עם צד ג'".

  9. "עוד הערה לפני סיום, המוגבלויות הן של התובעת אמנם ואולם מובן שגם התובע, בן זוגה, זכאי לפיצוי שכן הם יצאו לחופשה זוגית אשר בשל מגבלות התובעת סוכלה גם הנאתו".

התביעה התקבלה והנתבעת חוייבה לשלם לתובעים סך 9,332 ש"ח בצרוף הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 1,500 ש"ח ומע"מ. צד ג' חוייב בהשבת כל הסכומים לנתבעת.

 "שבירת" תיקרת האחריות לענין אמנת ורשה (סעיף 25 לאמנת ורשה)

ע"א (ת"א) 1090/92  בובליל יוסף  ואח' נ' אליטליה, נתיבי אויר של איטליה, (לא פורסם) (פס"ד מיום 3.10.94)

המערערים ביקשו לשמח את שני ילדיהם הרתוקים לכסאות גלגלים וערכו להם טיול בן 9 ימים באירופה. תחילתו של הטיול בטיסה לאיטליה באמצעות המשיבה, המשכו שייט ליוון וארצות נוספות וסיומו - טיסה לרומא ומשם חזרה ארצה.

בבית משפט השלום נקבע כי התובעים העמידו את הדיילות של הנתבעת על החשיבות של כסאות הגלגלים לילדיהם, וכל כן, שבו והזכירו להן שיש להקפיד על העברת כסאות הגלגלים את המטוס שעמד להמריא מרומא לוונציה (בהמשך הטיול).

התובעים וילדיהם הגיעו לרומא מישראל, ובנמל התעופה ברומא הוברר להם שכסאות הגלגלים לא הגיעו.

בית משפט השלום קיבל את גירסת עובד הנתבעת, לפיה הועמסו הכיסאות על המטוס בו טסו התובעים לרומא, אולם ארעה טעות אנוש שהתבטאה באי הדבקת התוויות המתאימות על הכיסאות הללו או שהתוויות נתלשו במהלך ההעמסה או הפריקה.

הכיסאות הועברו ליעדם והגיעו באיחור של 24 שעות, אולם התובעים כבר לא היו, מאחר וכבר הפליגו ליוון. הכיסאות הוחזרו לתובעים רק בשובם ארצה.

בית משפט השלום פסק לתובעים פיצוי בסך 1,200 דולר, תוך קביעה כי עובדי הנתבעת לא התרשלו ברמה של חוסר איכפתיות, ולכל היותר היתה במקרה זה "רשלנות סתם", אין בכוחה להחיל את הוראות סעיף 25 סיפא לאמנת ורשה.

נפסק (כב' השופטים א' אבן ארי, ד' בר אופיר ור' שטרנברג אליעז ):

כב' השופט ד' בר אופיר :

1.      "...המשיבה אכן נהגה כאן מתוך לא -איכפתיות ובידיעה שקרוב לודאי שייגרם לתובעים נזק בעקבות התנהגותה. הלכה פסוקה היא כי אין די באי-איכפתיות כדי להחיל את הוראות סעיף 25 לאמנה, שכן לפי הוראות סעיף זה אין די במחדל האמור שנעשה מתוך אי-איכפתיות ויש להוכיח כי המחדל המסוים נעשה בידיעה שקרוב לודאי שייגרם נזק בעטיו (ע"א 192/83, פ"ד לח (4) 68 מול ז'). אדם פועל מתוך פזיזות או אי-איכפתיות אם הוא חוזה כאפשרות קרובה (אם כי לא בהכרח ודאית) כי התנהגותו תגרום נזק לאדם שהוא חב לו חובת זהירות. המסקנה של פזיזות או אי-איכפתיות מוסקת מתוך העובדות הרלבנטיות שאנו עוסקים בהן (ע"א 56/77, 60 פ"ד לג (1) 343 מול ו'). המונח "לא איכפתיות" מופיע בתרגום העברי של האמנה, וכבר נפסקה הלכה כי עלינו להתייחס לכל מונח שנוי במחלוקת לגופו ולתת לו את הפירוש התואם את הכוונה הבסיסית שעמדה לנגד מנסחי האמנה, את המגמות הרעיוניות שבהוראותיה ואת התוצאות הראויות שאותן ביקשו להשיג (ע"א 20/83, ר"ע 371/81, פ"ד לח (3) עמ' 795 מול ד')".

2.      "עובדיה של חברת תעופה, אשר מעבירים בטיסה מסוימת מטען של שני כסאות נכים, עליהם להעניק לציוד זה טיפול מיוחד ומבוקר, שכן עליהם להבין ולדעת שבמטוס המסוים מצויים נכים המוגבלים בתנועה; ומשום כך ראוי המטען האמור לטיפול פרטני וייחודי שאיננו מוענק למטענם של נוסעים אחרים. אין להתייחס לכסא גלגלים כאל מטען שגרתי, ועל מי שמטפל כך להיות ער למצב דברים ברור וצפוי שבו נכה נמצא כנוסע במטוס והוא יהיה זקוק לכסא הגלגלים לשם תנועה מיד עם נחיתתו בנמל התעופה; ואם לא ימצא הנכה את כסא הגלגלים מיד עם הגיעו לנמל ייגרם לו נזק חמור מאוד".

3.      "...נתמלאו התנאים שבסיפא לסעיף 25 המתוקן לאמנת ורשה, ולכן לא תוכל המשיבה להסתתר מאחורי האחריות המופחתת שבסעיף 22 לאמנה".

כב' השופט א' אבן ארי :

1.       על פי ניתוח הראיות שבאו לפני בית משפט השלום, אין מנוס "מלקבוע כי המשיבה התעלמה כליל מן העובדה כי מדובר בכסאות-גלגלים אשר כל בר-דעת יודע שהם משמשים כתחליף לרגלי בעליהם".

2.       אשר לגובה הפיצוי על הנפגע (התובע) להוכיח את נזקו ואת הפיצוי המגיע לו במידת וודאות המתבקשת מנסיבות הענין. במקרים בהם קשה להוכיח בדייקנות ובוודאות את מידת הנזק, לאור טיבו וטבעו של הנזק, נתון לביהמ"ש שיקול דעת לעריכת אומדן הנזק עפ"י אומדנא דדיינא.

3.       בית המשפט ניתח את פסקי הדין בענין JARVIS ו - JACKSON לענין אופן חישוב הפיצוי והגיע למסקנה כי בית משפט השלום שגה בחישוב הפיצויים לתובעים (המערערים). בבית משפט השלום קבע כב' השופט כי חופשתם של התובעים לא נכשלה בשלמותה ולכן אין מקום להשבת מחיר כרטיסי הטיסה. בית המשפט קמא גם קבע כי התובעים לא הוכיחו את הוצאותיהם לענין רכישת כסא הגלגלים והוצאות בגין תשרים, מוניות ושונות ופסק להם 1200 $ ללא ריבית, באשר הפשרה ע"ס 2,000 $ שהוצעה להם נדחתה על ידם.

נפסק לענין הנזק (מפי כב' השופט ד' בר אופיר):

1.       "פיצוי כללי בשיעור של 4,000 ש"ח ליום -עבור כל יום מימי הטיול. הטיול נמשך תשעה ימים והפיצוי יסתכם בשיעור של 36,000 ש"ח".

2.       "פיצוי מיוחד בסך 1,350 ש"ח - עבור רכישת כסא גלגלים באיטליה"

לזכות המערערים נפסקו גם הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.

 

הרשות הפלסטינאית

 

הצהרה המשותפת מיום 24.11.04, של שר התיירות הישראל, גדעון עזרא ושל שר התיירות והעתיקות הפלסטינאי בנושא תיירות צליינים לישראל ולרשות הפלסטינאית.

 

אזהרת מסע מטעם משרד החוץ

 

ת"א (הרצליה) 2788/05 גיל סירני ואח' נ' חברת השטיח המעופף בע"מ ואח' (לא פורסם) (פס"ד מיום 28.6.06)

 

"במהלך יולי 2005 רכשו התובעים מאת נתבעת מס' 1....חבילת נופש שכללה הטסתם ביום 9.8.05 מישראל לאנטליה שבתורכיה, ארוח במשך שבעה לילות במלון קלאב סלימה...והשבתם לישראל... כל תובע חתם על טופס לאישור ההזמנה בו פורטו תנאי ההתקשרות ואף שילם את מלוא הסכום שנדרש בגין הנופש".

"ביום 8.8.05, בשעה 12:00 סמוך למועד היציאה פורסמה אזהרת המטה ללוחמה בטרור ומשרד החוץ הישראלי שקראו לאזרחי ישראל להמנע מנסיעה לדרום תורכיה".

"אין חולק כי האזהרה התייחסה לקטע החוף הדרומי של תורכיה בו שוכן גם קלאב סלימה, אליו היו אמורים התובעים להגיע".

"בעקבות פירסום האזהרה וחששם של התובעים לבטחונם, יצרו נציגיהם קשר עם גורמים מוסמכים של הנתבעת בנסיון להגיע להסכמה באשר לביטול העיסקה, קבלת כספם חזרה ולחילופין להמיר את הנופש באתר חלופי (כולל בישראל), נסיונות שכשלו ולא הניבו פרי".

התובעים לא יצאו לחו"ל.

"התובעים טענו כי על הנתבעת להשיב להם את מלוא כספם שכן לטענתם ביטלו את ההסכם כדין, כיוון שנכלל בו תנאי מכללא, לפיו חבילת הנופש נרכשה בכפוף לאי חשיפתם לאיומי טרור. לחילופין טענו התובעים כי על המקרה חלים דיני סיכול החוזים כקבוע בסעיף 18 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א- 1970".

הנתבעת טענה כי תנאי ההתקשרות החוזית פורטו בכתב. התנאים לביטול העסיקה פורטו והיו ידועים "ועל פי המוסכם לתובעים אין זכות לבטל את העיסקה בהתראה כה קצרה. לחלופין טענה הנתבעת כי כבר שילמה לספקי הטיסות והנפש את עלויות השירות גם אם לא נוצלו ע"י התובעים ולפיכך גם אם יקבע כי ההסכם בוטל כדין עקב סיכולו לתובעים לא מגיע דבר...".

 

נפסק (מפי כב' השופט מ' שנהב):

 

  1. "למרבה הצער, איומי טרור, פיגועי טרור והתראות מפניהם הפכו לחלק  שגרתי מהאווירה העולמית והישראלית והם מלווים את חיי האנושות בשנים האחרונות, ניתן להתעלם מהם וקשה להניח שאינם נלקחים בחשבון בתחומי החיים השונים בענפי המסחר, השירותים והתיירות".

  2. "האזהרה שפורסמה ע"י המטה ללוחמה בטרור ביום 8.8.05 אכן חמורה למדי, אך בה כשלעצמה, אין כדי לשמש עילה המוכרת ע"י הדין לביטול התקשרות חוזית תקפה, מקום שהצדדים להתקשרות לא דאגו לכלול בהסכם תניה מיוחדת בעניין זה".

  3. "במקרה זה, האזהרה והתראה על הסיכון  הבטחוני לא לוותה בהוראה שלטונית ישראלית מוסמכת על ביטול טיסות יוצאות לתורכיה או מניעת כניסה למרחב התורכי ע"י השלטונות התורכיים ובסופו של דבר נותרה בגדר המלצה לשיקול דעתם של אזרחי ישראל והדבר צויין בפרסומי המטה  ללוחמה בטרור".

  4. "הסכמים כידוע, יש לקיים וצד שאינו מקיים חיוביו על פי התחייבותו בהסכם, נוטל אחריות רבה ואמור לשאת בתוצאות החלטתו בכפוף לתנאי ההסכם ודיני החוזים".

  5. "בנסיבות המקרה לא שוכנעתי לקבל את טענת התובעים כי יש לחרוג ממסגרת החוזה הכתוב וסביבתו החוזית תוך "תיקון" החוזה  רטרואקטיבית והשתלת תניה חדשה בו, לפיה רשאים התובעים לבטלו גם בהתראה של יום או שעה לפני מועד מימושו בשל התראה על פיגוע טרור או סיכון לפיגוע כזה ולפיכך אין מנוס אלא לבחון את פעולת התובעים עפ"י ההסכם שנכרת ולאור דיני החוזים".

  6. "אין חולק כי שלושת התנאים המנויים בסעיף 18 (א) הינם תנאים מצטברים ורק בהתמלאות שלושתם יחד ניתן לקבוע כי החוזה "סוכל" והצדדים לא פטורים מקיומו ומתביעות בגין הפרתו ועולה כי במקרה שלפניי ניתן היה לקיים את החוזה כלשונו"

  7. "הנתבעת מילאה את מלוא חיוביה על פי ההסכם, העמידה לרשות התובעים את המטוס להטסתם ליעדם והודיעה להם מפורשות כי עליהם להגיע לטיסה".

  8. "אין חולק כי ניתן היה להפעיל את הטיסה ולשגרה ליעדה כמו גם לאפשר נחיתת המטוס בתורכיה וכיוון שגבולות ישראל ותורכיה נותרו פתוחים, שבנסיבות המקרה לא התרחשו נסיבות "המסכלות" את קיום החוזה".

  9. "לנוכח מסקנתי דלעיל, על התובעים שהחליטו להפר את ההסכם ולא להגיע לטיסה לשאת בתוצאת החלטתם והנתבעת פטורה מהשבת סכום כלשהו ששולם לה, שמרביתו שולם לספקי השירות שהוזמן על ידה".

כל 14 התביעות אשר נדונו במאוחד בסדר דין מהיר נדחו, ללא צו להוצאות. 

 

כרטיסי אשראי

רע"א 8851/01 ישראכרט בע"מ ואח' נ' יצחק שלומוביץ ואח', פ"ד נט(3) 422

דחיה של בקשה להכיר בתביעה כתובענה יצוגית לענין אופן חישוב המרת חיובים בגין רכישת מוצרים בחו"ל במטבע שאינו דולר, מן הטעם שהקבוצה אינה הומוגנית וכן כי לגבי חלק מהעילות לא קיימת לאחד התובעים עילת תביעה אישית ("אדם אינו יכול לייצר לעצמו עילת תביעה אישית בגין הטעייה כשלא הוטעה").

ת"א (תל אביב) 155839/02 רפי ארמה נ' לאומי קארד בע"מ, פ"מ תשס"ד(3) 844

לקוח שכרטיסו חויב בידי התובע התכחש לעיסקה. לפיכך חייבה חברת כרטיסי האשראי את חשבונו של התובע בסכום שהועבר לו קודם לכן, על סמך שובר חיוב כרטיס אשראי שהועבר אליו קודם לכן.

בית המשפט קיבל את התביעה, תוך דחית טענות הנתבעת בדבר "גלגול" שוברים.

נפסק (מפי כב' השופטת ד' אבניאלי):

  1. "...חיובו של בית עסק לערוך השוואת חתימות - כתנאי לכשירותה של עיסקה הנעשית באמצעות כרטיס אשראי - אינו מוצדק במציאות הכלכלית של ימינו".

  2. "טענתה של הנתבעת, כי התובע לא היה רשאי לסמוך על אישור שקיבל מאת הנתבעת לביצועה של העיסקה, אינה מקובלת ואף מקוממת..לפיכך, משניתן אישור לעיסקה ולא הוכח כי הלקוח הפר בריש גלי את תנאי בית העסק, לא היה מקום לביטולה ולחיובו של התובע בדמיה".