מועדוני נופש הם על פי רב אתרי נופש, אשר מציעים ללקוחות עסקה בה כל מרכיבי השהות (או מרביתם) כלולים במחיר אחד - הלינה, הארוחות, הפעילות באתר (לדוגמא: סקי או ספורט ימי) ובידור.

מועדונים כאלה יכולים להיות מועדונים עצמאיים או מועדונים המשתייכים לרשתות של מועדונים, אשר להם שם מותג מייחד.

העובדה שמועדון באתר מסוים משתייך לרשת אזורית או עולמית, אין משמעה כי הוא נמצא בבעלותה של הרשת. במקרים רבים, מנוהלים מועדוני נופש בשיטת הזכיינות, שבה מעניק בעל הזכויות בשם מסוים, את הזכות לאדם או חברה להשתמש שם במהלך עסקיו. עבור השימוש בשם משלם בעל האתר תשלומים שונים לבעל הזכויות בשם.

מכיון שכך, הבעלים במועדון נופש אחד אינם בהכרח הבעלים במועדון נופש אחר, ובדר"כ הם אינם בעלי זכויות כלשהן בחברה אשר העניקה את הזיכיון.

דבר זה עשוי לעורר שאלות משפטיות סבוכות בכל הנוגע לאחריות הרשת (להבדיל מאחריותו של המועדון הספציפי) לארועים שקרו במועדון נופש ספציפי (כמו פציעה או פגיעה גופנית אחרת) או לרמת השירותים שהוענקו במועדון ספציפי (כמו נקיון החדרים, רמת האוכל, טיב הבידור וכיו"ב). הרשת עשויה לטעון לחוסר יריבות עם האורח, בשל העובדה שאין היא מחזיקה במועדון הנופש ואיננה הבעלים שלו.

שאלה נוספת, המתעוררת בדרך כלל במקרים כאלה, היא - מה יהיה מקום השיפוט הנאות בתביעה המוגשת, כלומר, האם לבית המשפט בישראל תהיה סמכות לדון בתביעה. יש לשים לב, כי אף אם קיימת סמכות לבית משפט בישראל לדון בתביעה כזו, עדיין יכול בית המשפט להורות על עיכוב ההליכים בפניו תוך קביעה כי בית המשפט בישראל אינו פורום נאות לדיון בתביעה, וכי קיים פורום אחר שאף הוא מוסמך, והוא מתאים יותר לדיון בתביעה.

שאלה אחרת היא, כיצד מבצעים מסירה של כתבי בי דין לנתבעת הזרה, אשר איננה בישראל. ניתן לבקש המצאה של כתבי בי דין אל מחוץ לתחום (עפ"י תקנה 500 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984), אלא אם כן ניתן למצוא מורשה לניהול עסקי הנתבע הזר בארץ ולבצע את המסירה בישראל.