חברות ביטוח רבות מציעות פוליסות ביטוח לנוסעים לחו"ל. הקשר בין חברות הביטוח לבין המבוטחים נוצר בדרכים שונות: באופן ישיר, באמצעות סוכן ביטוח, באמצעות סוכן נסיעות, באמצעות קופת חולים וכיו"ב.

עניינים שונים עולים בהקשר זה: היקף הכיסוי, סייגים וחריגים לכיסוי, חובות הגילוי השונות, הדרך בה נקשרה חוזה הביטוח (לרבות מעמדם של אנשי הביניים) ועוד.

פוליסת הביטוח משקפת למעשה את תנאי החוזה בין המבטח לבין המבוטח.

מבחינה עיונית, יש הבדל בין חוזה הביטוח לבין פוליסת הביטוח:

"…החוזה הוא אותו מפגש בין הצעה וקיבול הדרוש לפי פרק א' לחוק החלק הכללי לכריתתו של כל חוזה, ואילו הפוליסה – אשר אין לה אח ורע בחוק ההוא – היא האישור הפורמלי של מה שהוסכם בין הצדדים. מבחינה הגיונית קודם החוזה לפוליסה באשר זו מעידה על מה שהוסכם לפני כן. במציאות לא תמיד נשמרת אבחנה זו…"

"חוזה ביטוח הוא חוזה בין מבטח לבין מבוטח המחייב את המבטח, תמורת דמי ביטוח, לשלם, בקרות מקרה הביטוח, תגמולי ביטוח למוטב".

הואיל וחבותו של המבטח לשלם למבוטח קמה כאשר מתרחש "מקרה הביטוח", קיימת חשיבות מרובה להגדרות מקרה הביטוח בפוליסה. רבים מפסקי הדין בתחום זה עוסקים בהגדרות השונות שנקבעו בפוליסות ל"מקרה הביטוח".

על כריתת חוזה הביטוח כמו גם על פרשנותו חלים דיני החוזים הכלליים.

הגם שהצדדים לחוזה, רשאים להסכים ביניהם ככל העולה על רוחם (במגבלות החוק) הרי שתקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (תנאים בחוזי ביטוח), התשמ"ב – 1981, קובעות (בין השאר) הוראות שונות המחייבות כל מבטח המציע חוזה לביטוח נוסעים וכבודתם בנסיעה לחוץ לארץ לכלול הוראות מסוימות.

מספר דגשים בהקשר זה:

נקודת המוצא של חוזה הביטוח היא כי המבטח מבטח סיכונים מסויימים אשר עשויים לקרות אם וכאשר יקרה "מקרה הביטוח". לא כל סיכון מבוטח, אלא רק הסיכונים שהוסכם עליהם בין המבטח למבוטח. כך לדוגמא, פוליסת ביטוח לנוסעים לחו"ל עשויה לבטח סיכונים של הוצאות רפואיות, הוצאות בשל עיכוב בחזרה לארץ, אובדן המטען וכיו"ב, אולם לא תכסה סיכון מסוג עוגמת נפש או אובדן הנאה.

חוק חוזה הביטוח קובע בסעיף 3:

"תנאי או סייג לחבות המבטח או להיקפה יפורטו בפוליסה בסמוך לנושא שהם נוגעים לו, או יצויינו בה בהבלטה מיוחדת; תנאי או סייג שלא נתקיימה בהם הוראה זו, אין המבטח זכאי להסתמך עליהם".