עתירת לשכת סוכני ביטוח בישראל להצהיר כי הצגת פוליסות ביטוח נסיעות לחו"ל ומכירת בבתי הדואר מהווה עיסקה בתיווך לעניין ביטוח וכי תיווך בין מבטח למבוטח שלא על ידי סוכן ביטוח היא הפרת חוק הפיקוח על עסקי ביטוח, תשמ"א – 1981 ועל כן פעולות הרשות ופקידיה בבתי הדואר בענין זה הן בניגוד לחוק.

בפסק הדין התייחס בית המשפט לפוליסת זהב ולא לפוליסת ממסי וקבע "באימרת אגב ומבלי לפסוק סופית בנדון, כי 'ניסוחו של המושג "תאונה"..., בעיקר דרישת 'אמצעי אלים' ו'גלוי לעין', אינו עולה בקנה אחד עם מטרתו הנחזית של "ביטוח נסיעות לחו"ל בריאות" לנוסעים לחו"ל, העשויים להיזקק לטיפול רפואי...". בית המשפט קמא קיבל את התביעה וחייב את חברת הביטוח לשלם את תקרת סכום הביטוח על פי פוליסת זהב בגין הוצאות רפואיות בישראל. בית המשפט דחה בקשה לתיקון פסק הדין מאחר והמערער כתב בסיכומיו כי הוא מבוטח מכורח היותו מחזיק בכרטיס אשראי ויזה זהב ולפיכך הפוליסה הרלוונטית הנה "פוליסת זהב".

שני הצדדים ערערו על פסק הדין: המערער טוען כי הפוליסה הרלבנטית הינה פוליסת ממסי, שלה היקף גבוה יותר, ואילו המשיבה הגישה ערעור שכנגד וטענה כי החלקתו של המערער אינה מהווה "תאונה" כמשמעותה בסעיף ההגדרות ב"פוליסת זה" וכן כי טעה בית המשפט בקביעתו כי הפוליסה מכסה טיפולי שיניים בישראל, שכן קיימת החרגה ספציפית ל"טיפול שיניים (למעט טיפול חירום)".

נפסק (כ' השופט א' שיף ):

1. "משבחר המערער להסתמך על "פוליסת זהב", נראה כי הוא מנוע, לפחות בשלב הערעור, מלהחזיר את הגלגל אחורנית בשינוי חזית כה מהותי".

2. "בחינת פרשנותו של המונח 'תאונה', המוגדר ב"פוליסת זהב"...תעשה על סמך עקרונות הפרשנות של חוזי הביטוח...מן הראוי שתעשה על סמך המטרה או התכלית אותה מבקשת הפוליסה להגשים...".

3. "הנזק אכן נגרם, במקרה הנדון מהמגע שבין המערער המחליק לבין האבן הסטטית. המפגש 'האלים' הזה הוא שיצר את הפגיע במערער ע"י גורם חיצוני (נאבן). נפילתו החופשית של המערער לעבר האבן, יצרה מפגש פיזי ממנו ספג המערער חבטה של ממש בפניו. בלשון בני אדם , ניתן גם ניתן לראות בחבטה זו מהאבן את האמצעי האלים החיצוני שגרם לנזק".

4. "יש לדחות מכל וכל את טענת המשיבה, לפיה בשל היותה של הפוליסה חוזה ביטוח המוענק בחינם למחזיקי כרטיסי האשראי, יש ליחס לצדדים כוונה לפיה הפוליסה נועדה לספק 'כיסוי ביטוחי מצומצם'." מסקנה זו מבוססת על שלושה נימוקים: אין לפרש פוליסה על סמך עלות; יתכן שעלותה בשל כיסוייה המוגבלים היא גבוהה, ולכן מדובר במעגל שוטה; המבוטח אינו משלם עבור הפוליסה, אולם חברת הביטוח מקבלת תמורה מחברת כרטיסי האשראי, כך שאין מדובר על הנפקת פוליסה בחינם.

5. טיפול שיניים המוחרג בפוליסה הינו "טיפול שיניים במובנה של השפה היום יומית, דהיינו, טיפולי סתימות, טיפולי שורש, עקירות וכיו"ב, טיפולים המוענקים ללוקים בשיניהם. אין הכוונה לטיפול בעקבות תאונה שגרמה לשברים בלסת ובשיניים".

נפסק (כב' השופט י' דר ):

1. "האמירה שהמבוטח מקבל את הפוליסה "חינם" אינה אמת".

2. אין כל יסוד משפטי, הגיוני או מוסרי לתפיסה שפוליסות ביטוח זהות, שאחת מהן נרכשה על ידי מבוטח מן המבטח והוא משלם עבורה פרמיה, והאחרת, זהה, שנמסרה לו על ידי חברת כרטיסי האשראי והוא לא נשוא בכל עלות עבורה, תפורשנה פרשנות שונה, אך ורק משום הנסיבות שבהן היא מצויה בידי המבוטח. "השלב הבא יהיה שלצורך פרשנותה של פוליסה, נצטרך לברר כמה שילם המבוטח דמי ביטוח".

3. "זו תפיסה אנטי-צרכנית. היא אינה מתיישבת עם שום עקרון משפטי מוכר. היא עומדת בסתירה לכל העקרונות של פרשנות משפטית, של דיני הגנת הצרכן, של הגיון ושל מוסר. ראי היה שהמבטח לא יטען טענה כזו כלל, ומשטען אותה בערכאה הראשונה והיא נדחתה, ראוי היה שימנע מלהעלותה שוב".

הערעור והערעור שכנגד נדחו כאמור בפסק דינו של כב' השופט א. שיף.

ת"א (תל אביב) 183332/02 דגא נ' מגל טורס בע"מ, פ"מ תשס"ג (3) 65

הנתבעת מס' 1 הינה סוכנות נסיעות, אשר סיפקה שירותי מכירת כרטיסי טיסה לחו"ל ופוליסות ביטוח לנוסעים לחו"ל. לבקשת התובעים ערכה סוכנת הנסיעות (הנתבעת מס' 2) לתובעים ביטוח נוסעים לחו"ל אצל חברת אררט חברה לביטוח בע"מ, שהיא הנתבעת השלישית.

בהיות התובעים בחו"ל עבר התובע אירוע של תעוקת חזה בלתי יציבה, נזקק לאשפוז ולהרחבת העורקים הכליליים באמצעות בלון והושתלו אצלו תומכים תוך עורקיים (STENTS).

חברת הביטוח דחתה את תביעת התובעים להשבת הוצאותיהם הרפואיות, אולם נשאה בעלות השינוי של מועדי הטיסה ועלות איתור תיקיו הרפואיים של התובע, עלות חוות דעת רדיולוג ועלות בקשר עם בית החולם בקנדה. היא תובעת הוצאות אלו בתביעה שכנגד.

התובעים טוענים כי הם לקוחות ותיקים של סוכנת הנסיעות והיא מכירה אותם באופן אישי ומודעת למצבו הרפואי של התובע, וכי כל הקשר שלהם היה באמצעותה בלבד. התובעים לא ביקרו במשרד הנסיעות, וסוכנת הנסיעות הביאה את החומר לביתם. לטענת התובע, הוא מסר לסוכנת הנסיעות אישור על מצבו הבריאותי, אולם היא החזירה לו את האישור ואמרה לו שאין צורך בו.

לטענת הנתבעות, לא הייתה למי מהן כל ידיעה על מצבו הבריאותי של התובע, משום שלא טרח להודיען על כך. הפוליסה שהוצאה לו הינה פוליסה רגילה ובה מחורגות מחלות שהיו בטיפול או בהשגחה בעת היציאה לחו"ל או במשך ששת החודשים שקדמו לכך ואף מחלות כרוניות.

לטענת הנתבעת "התובע קיבל לידיו את הפוליסה עם דף הרשימה...כאשר בו מופיע בבירור סעיף ג' להצהרת המבוטח, המהווה תנאי מוקדם לקיום הביטוח, וממנה עולה, לטענת הנתבעות, כי לתובע היה ברור שהפוליסה מחריגה מחלה קיימת".

במהלך המשפט התברר כי לסוכנת הנסיעות אין רישיון כסוכנת ביטוח והיא לא עברה קורס לביטוח, אלא קיבלה הנחיות באופן כללי בכתב. היא העידה כי שאלה את התובע לגבי מצבו הבריאותי ונענתה כי הוא תקין. היא העידה כי היא אף פעם לא מחתימה מבוטחים על המסמך.

נפסק (כב' השופט א' סטולר ):

1. "על פי תקנה 5 לתקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (תנאים בחוזי ביטוח), תשמ"ב – 1981, שעניינה ביטוח נוסעים לחוץ לארץ..., רשאית הייתה הנתבעת 3 להחריג מחלה קיימת או מצב בריאותי מתחולת פוליסת הביטוח".

2. "...התובע בעת צאתו לחו"ל היה חולה במחלת לב, שהינה מחלה כרונית, המוחרגת בפוליסה וזאת על-פי דין....התובע היה מודע לקיום המחלה.... לפיכך, אשפוזו של התובע בעת שהותו בחו"ל הינו כאמור התפתחות צפויה של מחלתו ולא אירוע רפואי כמשמעות היגד זה בפוליסה....התוצאה היא שעל-פי לשונה של הפוליסה, האירוע לא נכנס בגדרי האירועים המקימים את חבותה הביטוחית של החברה המבטחת כלפי המבוטח".

3. "לא ניתן להטיל את האחריות לאי-ידיעתה של סוכנת הנסיעות, כולה , על התובע. יש לסוכנת הנסיעות אחריות לא מבוטלת. סוכנת הנסיעות "ודאי יודעת כסוכנת נסיעות ותיקה שאי-גילוי מצב רפואי יכול להביא לביטול הביטוח". כן, נוכח נכונותו של התובע  לשאת בעלות הביטוח, היתה צריכה סוכנת הנסיעות לשאול במפורש ולהבהיר לתובע את המשמעויות של אי הגילוי.

4. "הסעיפים הנוגעים לחובת הבילוי של מבוטח ולתוצאותיו של אי-גילוי הם סעיפים 6 7 ו – 8 לחוק חוזה הביטוח, ולענייננו יש חשיבות לחלק מהוראות סעיפים 6 ו – 7...".

5. בע"א 282/89 רוטנברג נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מו (2) 339 נקבע "כי המבחן לקיומו של ענין מהותי הוא אובייקטיבי ונקבע על-פי קנה –המידה של מבטח סביר. נכונות המבטח הסביר לכרות את חוזה ביטוח, ושיעור פרמיית הביטוח שהוא גובה, אמורות להיגזר מבחינה אובייקטיבית מתוחלת הנזק. תוחלת זו מושפעת מחישובה של מכפלת סיכוי התרחשות הנזק בשיעורו....".

6. על פי מבחן זה, נוכח מצבו הרפואי של התובע וחוות הדעת הרפואית, סיכוי התרחשות הנזק אינו מבוטל, ולכן ברור שמבטח סביר היה גובה פרמיית ביטוח גבוהה יותר מהביטוח הסטנדרטי וזאת לאחר שהיה מברר אל נכון את סיכוניו בתעודה רפואית שהיה מקבל עובר להנפקת הפוליסה.

7. מאחר והתובע לא נשאל כל שאתה בכתב, אין תחולה לסעיף 6(א) לחוק חוזה הביטוח. לאחר שקבע בית המשפט כי לתובע לא היתה כוונת מירמה, אין גם תחולה לסעיף 6(ג) לחוק הנ"ל, ולכן, אין עילה לביטול חוזה הביטוח על פי סעיף 7 לחוק.

8. טופס הרשימה של הפוליסה מותיר מקום לחתימת המבוטח אולם מופיע בו גם הכיתוב: "באין חתימה של המבוטח על הצהרה זו הפוליסה תיכנס לתוקף בתנאי שבעת הוצאתה יכול היה המבוטח לחתום על הצהרה זו".

9. "נמצא כי חברת הביטוח פוסחת על שתי הסעיפים: מצד אחד היא צריכה את ההצהרה כדי בתהיה לה דרך להשתחרר מהחבות החוזית, ומצד האחר היא רוצה לגבות את דמי הפרמיה ולא רוצה להיות חשופה לטענה כי באין חתימה אין חוזה ולכן לא צריך לשלם לה דמי ביטוח. נראה כי זו הסיבה לניסוח...כפי שנוסח".

10. "יתר-על-כן, על פי סעיף 6(ב) לחוק החוזים (חלק כללי)  שעניינו קיבול דרך התנהגות – "קביעת המציע שהעדר תגובה מצד הניצע ייחשב לקיבול, אין לה תוקף" – ניתן לקבוע כי קביעתה של חברת הביטוח שבאין חתימה מאשר המבוטח כי הוא יודע על ההחרגות שבפוליסה, אין לה תוקף".

11. "על-פי סעיף 3 לחוק חוזה הביטוח, שעניינו חובה להבליט הגבלות: "תנאי או סייג לחבות המבטח או להיקפה יפורטו בפוליסה בסמוך לנושא שהם נוגעים לו, או יצויינו בה בהבלטה מיוחדת; תנאי או סייג שלא נתקיימה בהם הוראה זו, אין המבטח זכאי להסתמך עליהם".

12. "סעיף 3 הנ"ל פורש על ידי הפסיקה בצורה מרחיבה באופן שמטרתו לוודא כי המבוטח מודע לסייגים שבפוליסה".

13. במקרה שלפנינו "שם המבטח והמבטחת כתובים באותיות גדולות, ברורות וקריאות, הצהרת המבוטחים, אף שמהווה תנאי מוקדם לקיום הביטוח, כתובה באותיות קטנות ובגופן שונה ופחות קריא, מה גם שלא נדרשת חתימה המחויבת לדעתי ולא בכדי לוודא כי המבוטח קרא ומסכים לתנאיה של החברה המבטחת".

14. יש ליישם את ההלכה שנקבעה בע"א 4819/92 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' ישר, פ"ד מט(2) 749 במלואה גם בענין זה, ולפיכך אין המבטחת זכאית להסתמך על הסייג אשר מחריג את האירוע מתחום אחריות הנתבעת 3, מכוחו של סעיף 3 לחוק חוזה הביטוח.

15. "הכלל השכיח שבתי-המשפט משתמשים בו לשם הגנת הצד החלש בעיסקה הוא כלל הפירוש נגד המנסח, המיושם תדיר לגבי חוזי ביטוח. כלי פרשני שני שבתי-משפט נוהגים להתערב באמצעות בתוכנם של חוזי ביטוח הוא הדוקטרינה שלפיה יש להעניק תוקף לציפיות הסבירות-אובייקטיביות של המבוטח, אף אם אין להן עיגון בלשון הפוליסה (ראה ד"ר ש' ולר "על התערבות בתוכנם של חוזי ביטוח באמצעות 'פרשנות'", עלי משפט ג (תשס"ג) 147".

16. "...בנסיבות הענין ראוי לפרש את הוראות הפוליסה על בסיס העיקרון של כיבוד ציפייתו הסבירה של המבוטח, אשר במקרה זה הייתה כי החברה המבטחת תישא באחריותה כלפיו ותכלול את אירוע האשפוז והטיפול אשר עבר המבוטח בגדרי הפוליסה אותה רכש".

17. "מעמדם של סוכני הנסיעות וסוכנויות הנסיעות כמנפיקי פוליסות ביטוח". "במקרה דנן הועלתה בעיה של חריגה לכאורה מהוראות חוק הפיקוח על עסקי ביטוח. להלן שתי הוראות חוק שיש לנן נפקות לעניין זה: "איסור עיסוק 14. (א) לא יעסוק אדם בביטוח אלא אם יש בידו רשיון לפי סעיף 15 ובהתאם לתנאי הרשיון" "תיווך בביטוח 24. לא יעסוק אדם בישראל, בעצמו או על ידי אחר, בתיווך לענין ביטוח בין כל אדם לבין מבטח (להלן-  עיסוק בתיווך) אלא אם יש בידו רשיון לפי סימן זה ובהתאם לתנאי הרשיון".

18. "מהראיות שהיו בפני הסתבר כי בידי הנתבעות 1 ו – 2 אין רישיון ואין הכשרה פורמאלית לעסוק בתיווך לעניין ביטוח".

19. לא הובהר מה תוקפו המשפטי של מסמך לא חתום מיום 31.7.1996 בנושא סיכום דברים בנושא שיווק פוליסות ביטוח על ידי סוכני נסיעות, אשר הוצא לאחר פגישה בה השתתף גם סגן בכיר למפקח על הביטוח, ובו הוסכם כי סוכני הנסיעות המוכרים פוליסות ביטוח נסיעות לחו"ל אינם בגדר סוכני ביטוח רגילים המשווקים פוליסות ביטוח רגילות; המפקח על הביטוח יוציא הנחיות מתאימות לפיהן סוכני נסיעות שעיברו הכשרה של סוכן מורשה יקבלו מעמד של פקיד מורשה שיהיה רשאי לשווק פוליסות אלה ההנחיות תתייחסנה למצטרפים חדשים לענף סוכני הנסיעות, ובאשר לסוכנים הוותיקים לא יחול שינוי בפעילותם בנושא ביטוח נסיעות.

20. העובדה שמונפקות פוליסות נוסעים לחו"ל באמצעות חברות כרטיסי האשראי איינה עדיין נותנת לתופעה זו גושפנקא חוקית, אם כי ספק האם חברות האשראי הן המנפיקות את הפוליסות או שהן נותנות רק את הכתובת של המחזיק בכרטיס האשראי כדי החברות הביטוח תשלחנה להם פוליסות.

21. "נראה כי התקלות, המחדלים ועוגמת הנפש שהיו מנת חלקם של הצדדים בתיק זה היו נחסכים אם הפוליסה הייה מונפקת על ידי סוכן ביטוח אשר עבר הכשרה מתאימה. מן הסתם סוכן ביטוח מוסמך היה מודע למשמעות תשובת המבוטח, מקפיד לשאול את המבוטח שאלות ענייניות ומקפיד לקבל תשובה ראויה ולתעדה".

22. "יש ממש בטענתו של בא-כוח התובעים כי מהעובדות עולה שנעשתה כלפי התובעים עוולה של הפרת חובה חקוקה כמשמעה בסעיף 63 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]. מדובר בהפרת חובות על פי חוק הפיקוח על עסקי ביטוח הנ"ל. אין ספק שפירושו הנכון של חוק הפיקוח נועד לטובתו או להגנתו של מבוטח" כתובע, "והנזק שנגרם הוא נזק שאליו נתכוון חוק הפיקוח".

23. "הנתבעות אחראיות, מי באחריות ישירה ומי באחריות שילוחית, מכוח פקודת הנזיקין [נוסח חדש] או חוק החוזים (חלק כללי) או חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א – 1970 בכך שלא דאגו להנפיק פוליסת ביטוח מתאימה, לא דאגו שבתובעים יהיו מודעים לסייגים בפוליסה שהונפקה, פעלו בחוסר מיומנות, ללא זהירות וללא תשומת לב מספקת למצבו של התובע 1, לא נקטו מידת זהירות שסוכן נסיעות או סוכנות נסיעות או חברת ביטוח סבירים היו נקוטים באותן נסיבות, ולא היו ערים מספיק לחוסר ניסיונם של התובעים. על כן אין הנתבעות יכול ליהנות מפרי הביאושים של מחדלן".

בית המשפט קיבל את התביעה, פסק לתובעים סכומים מסוימים ודחה את התביעה שכנגד.

ת"א (תל אביב 66512/94 בלקנים נסיעות ותיירות בע"מ נ' יעקב ושרה כהן (לא פורסם) (פס"ד מיום 25.6.97)

התובעת מכרה לנתבעים טיול לטורקיה הכולל כרטיסי טיסה ופוליסת ביטוח בשם "עולמית" של חב' הביטוח צור - שמיר. הנתבעים שילמו חלק מעלות הטיול ונותרו חייבים כ- 340 $ על חשבון השירותים שרכשו. "סירובם של הנתבעים לשלם את יתרת החוב, מקורו בפציעה שארעה לנתבע יעקב כהן בעת ששהה בבית המלון בטורקיה....עת החליק במדרגות בבית המלון ונלקח לטפול בבית החולים המקומי". הסכום ששילם התובע בבית החולים נמוך מסכום ההשתתפות העצמית שבפוליסת ביטוח הנסיעות, ועל כן דחתה חברת הביטוח צור-שמיר את תביעת הנתבע להחזר.

הנתבעת תבעה את יתרת הסכום והנתבעים "הגישו תביעה שכנגד בסך 10,000 ש"ח בטענה שהתובעת הטענתה אותם באשר לטיב הפוליסה שקיבלו ולא מילאה את חובתה בכך שלא הציעה לה, פוליסות אחרות שלטענתם היו קיימות אז בשוק".

נפסק (כב' השופטת צ' ברון ):

1. "צר לי כי הנאתו של מר כהן מהטיול נפגמה כתוצאה מפציעתו, אך אין בכך עילה לפטור אותו מחובת תשלום לסוכנות הנסיעות".

2. "פוליסת הביטוח....מפרטת בתוכה את היקף הביטוח. על אדם בר דעת הרוכש פוליסת ביטוח, חובתו לקרוא את תכנה ואת תנאיה".

3. "אין ספק כי חובתו של סוכן הנסיעות לענות לשאלות הלקוח באשר להמות הפוליסה, אך אין זה פוטר את הלקוח מלקרוא בעצמו את הפוליסה ולבין בעצמו את שהוא רוכש".

4. "מאידך, התובעים לא הוכיח כי נגרם להם כל נזק מלבד "הנאה שנפגמה" ואתה אין פוליסת הביטוח מכסה, ומלבד אותו סכום שנכלל במסגרת "השתתפות עצמית" כאמור לעיל".

הנתבעים חויבו לשלם לתובעת את יתרת חובם בצרוף הוצאות משפט. התביעה שכנגד נדחתה.

ת"א 26095-07 חמאוי ענבל ואח' נ' כלל חברה לביטוח בע"מ-ת"א (לא פורסם) (פס"ד מיום 15.4.2012) 

התובעת היתה בשבוע ה- 27 להריונה עת נסעה לחופשה קצרה בטורקיה. טרם נסיעתה, היא רכשה, באמצעות קופת החולים שלה, פוליסת ביטוח נסיעות לחו"ל. בעת הימצאה בחו"ל ארעה לה לידה מוקדמת. חברת הביטוח דחתה את תביעתה לכיסוי כל ההוצאות הכרוכות בלידה המוקדמת ובטיפול בילוד, מחמת חוסר כיסוי. חברת הביטוח היתה נכונה לכסות, לפנים משורת הדין, את הוצאות הלידה והטיפול בילוד, אולם לא את ההטסה הרפואית לארץ.

1. מבחינה עובדתית הוכח שהתובעת היתה ערה לסייג שאינו מכסה לידה מוקדמת.

2. "חובתו של מבטח לפרט ולהבליט סיגים שבפוליסה מעוגנת בסעיף 3 לחוק חוזה הביטוח וגם בתי המשפט הבהירו והדגישו שטעמה של החובה הוא בפער שבין מבטח למבוטח והצורך להגן על מבוטחים מפני חוזים רחבי היקף הכוללים תניות נסתרות ששוללות את הפיצוי...יתרה מכך, נפסק כי על המבטח מוטלת חובה להסב תשומת לבו של מבוטח לתנאי הפוליסה בדרך שתהא מובנת לו...  הלכות אלו יפות כמובן לענייננו, אולם ... הנתבעת מילאה את חובתה שבדין ויידעה את התובעת כי הפוליסה אינה חלה על לידה מוקדמת וטיפול בתינוק. התובעת היתה מודעת לסייגים ובחרה לרכוש את הפוליסה בכל זאת – בחירה סבירה אם מתחשבים בשלב המוקדם יחסית שבו היה הריונה."

3. אדם שמתקשר בחוזה ביטוח ביום חמישי ונוסע ביום ראשון הבא אחריו, לא יכול לצפות שתומצא לו פוליסה מלאה עד לאותו מועד. "סעיף 2(ב) לחוק חוזה הביטוח הקובע כי עד להמצאת הפוליסה חלים התנאים הנהוגים באותו סוג ביטוח אצל אותו מבטח. במקרה זה הוכח כי לנתבעת אין פוליסה המכסה הריון ולידה בחו"ל ומכאן ש"התנאים הסבירים אצל אותו מבטח" אינם מכסים לידה מוקדמת וטיפול בוולד".

4. התובעים לא ביססו עובדתית ומשפטית את טענתם שיש לאיין את הסכם הביטוח לאור הטענה כי הנציגה במוקד המכירות לא היתה בעלת רישיון לעסוק בביטוח. פסה"ד בענין דגא נ' מגל טורס בע"מ אינו תומך בעמדתם.

התביעה נדחתה והתובעים חויבו בהוצאות הנתבעת בסך 15,000 ש"ח בתוספת מע"מ.

תובענות יצוגיות

רע"א 5290/04, 5313/04 שירותי בריאות כללית נ' משה שויג, עו"ד (לא פורסם) (החלטה מיום 6.2.05)

"...שתי בקשות לרשות ערעור על החלטותיו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (כבוד השופטת ד' פלפל) מיום 12.5.04 ומיום 30.5.04 בגדרו של הליך לאישור תובענה ייצוגית לפי חוק הגנת הצרכן, התשמ"א - 1981 (להלן - חוק הגנת הצרכן). התובענה הוגשה על ידי המשיב נגד המבקשת ועניינה באי נכונותה של המבקשת לספק למשיב ביטוח נסיעות לחו"ל (במסגרת תכנית בשם "כללית חו"ל")".

"לטענת המשיב, על המבקשת לאפשר לכל מבוטח שלה לרכוש, ללא כל הגבלה, את הביטוח האמור, שמסופק על ידי חברת כלל ביטוח בע"מ (להלן - כלל ביטוח), שכן המבקשת פרסמה אותו כשירות בריאות נוסף (שב"ן) על פי הוראות סעיף 10 לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד - 1994. לאור סירובה של המבקשת לספק את ביטוח הנסיעות לחו"ל כשב"ן טוען המשיב, כי פרסומיה של המבקשת בעניין היו פרסומים מטעים וכי נגרם לו נזק כתוצאה מהטעייה זו (נזק שבעיקרו אינו נזק ממוני). בקשה אחת שמונחת בפניי (רע"א 5313/04) עוסקת בהחלטתו של בית משפט קמא לדחות את בקשת המבקשת לסלק על הסף את הבקשה לאישור התובענה הייצוגית. הבקשה השנייה (רע"א 5290/04) עניינה בהחלטתו של בית משפט קמא להיענות לבקשתו של המשיב ולהורות על גילוי מסמכים מסויימים".

נפסק (כב' השופט א' גרוניס ):

"אינני סבור כי נפל פגם כלשהו בהחלטה זו. ההליך במסגרת הבקשה לאישור התובענה כתובענה ייצוגית הוא עצמו נועד לבחון את קיומה של עילת תביעה כלשהי נגד הנתבעים, ועל כן רק במקרים קיצוניים וחריגים תסולק בקשה האישור עצמה על הסף (רע"א 8268/96 רייכרט נ' שמש, פ"ד נה (5) 276, 290). במקרה דנא אין עסקינן במצב קיצוני שכזה ועל כן דין הבקשה להידחות".

הבקשה נדחתה בכל הקשור לסילוק על הסף ואילו הבקשה בקשר לגילוי מסמכים התקבלה בתנאים מסוימים.