|
חוק הכניסה
לישראל (תיקון מס' 11), התשס"ג – 2003
(ניתן לצפות
בקובץ זה גם בפורמט PDF
 )
הוספת סעיף 3א
1. בחוק הכניסה לישראל, התשי"ב – 1952, אחרי סעיף 3
יבוא:
"הארכת אשרות ורישיונות ישיבה לעובד זר, והגבלת מתן
אשרות ורישיונות חוזרים
3א. (א)על אף הוראות סעיף 3(2) רשאי שר הפנים להאריך
רישיון לישיבת ביקור שניתן לעובד זר לתקופות של
יעלו, יחד, על חמש שנים, ובלבד
שתקופת ההארכה הראשונה לא תעלה על שנתיים ושכל אחת מתקופות ההארכה שלאחריה לא תעלה
על שנה אחת.
(ב) הוארך לפי הוראות סעיף
קטן ,(א) רישיון לישיבת ביקור שניתן לעובד זר לשם העסקתו במתן טיפול סיעודי, לתקופה
כוללת של חמש שנים (בסעיף קטן זה – תקופת ההארכה הכוללת), רשאי שר הפנים להאריך את
הרישיון לשם המשך העסקתו של העובד הזר במתן טיפול סיעודי לאותו מטופל, לתקופות
נוספות שלא יעלו על שנה כל אחת, בהתקיים התנאים המפורטים להלן, ובלבד שסך תקופות
ההארכה הנוספות לפי סעיף קטן זה לא יעלה על שנתיים וחצי:
(1) העובד הזר הועסק במתן
טיפול סיעודי לאותו מטופל, ברציפות, במשך שלוש השנים שבתכוף לפני תום תקופת ההארכה
הכוללת;
(2) עובד סוציאלי בעל
כישורים כפי שקבע שר הפנים, נתן חוות דעת בדרך שקבע השר, כי הפסקת העסקתו של העובד
הזר במתן טיפול סיעודי לאותו מטופל תגרום לפגיעה קשה במטופל.
(ג) פקע תוקפו של רישיון
לישיבת ביקור שניתן לעובד זר, לא יינתנו לאותו עובד זר אשרה ורישיון חדשים לישיבת
ביקור לפי הוראות סעיף 2(א)(2), לשם העסקתו בישראל, לתקופה המסתיימת לאחר תום חמש
שנים ושלושה חודשים מיום שניתנו לו אשרה ורישיון אמור, לראשונה, ולגבי עובד זר
שמתקיימות לגביו הוראות סעיף קטן (ב) – לאחר תום שבע שנים ותשעה חודשים מהיום האמור,
ולא יוארך לפי הוראות סעיף זה, לתקופה המסתיימת כאמור, רישיון חדש לישיבת ביקור
שניתן לו.
(ד) בסעיף זה, "עובד זר" –
כהגדרתו בפרק ד'1 לחוק עובדים זרים".
אריאל שרון
אברהם פורז
ראש הממשלה
שר הפנים
משה קצב
ראובן ריבלין
נשיא המדינה
יושב ראש הכנסת
חוק הכניסה
לישראל (תיקון מס'
13), התשס"ד–
2004
תיקון סעיף
3א
-
בחוק
הכניסה לישראל, התשי"ב- 1952, בסעיף 3א-
(1)
בסעיף קטן
(ב)-
(א)
ברישה,
המילים "ובלבד שסך תקופות ההארכה הנוספת לפי סעיף קטן זה לא יעלה על שנתיים
וחצי"-יימחקו;
(ב)
בפסקת
משנה (1), במקום "שלוש השנים" יבוא "השנה";
(ג)
בפסקת
משנה (2), במקום הרישה עד "חוות דעת" יבוא גורם מוסמך שאינו מועסק ואינו בעל
ענין בחברה העוסקת בתיווך עובדים זרים או בהעסקתם, נתן, לאחר שנפגש עם המטופל
במקום מגוריו, חוות דעת בכתב" ובסופה יבוא "בפסקה זו, "הגורם המוסמך"- עובד
סוציאלי בעל כישורים כפי שקבע שר הפנים, רופא או אח מוסמך";
(2)
בסעיף
קטן (ג), במקום "תום שבע שנים ותשעה חודשים מהיום האמור" יבוא "שחדל לעסוק
בטיפול באותו מטופל";
(3)
אחרי
סעיף קטן (ג) יבוא:
"(ג1) על אף
האמור בסעיף קטן (ג), רשאי שר הפנים להאריך רישיון לישיבת ביקור שניתנה לעובד
זר, או להעניק לעובד זר אשרה ורישיון חדשים, לתקופות נוספות שלא יעלו על שנה
כל אחת, אם נתקיימו נסיבות מיוחדות וחריגות של תרומה של העובד הזר לכלכלה,
למשק או לחברה, שקבע שר הפנים בהתייעצות עם שר האוצר ובהסכמת שר התעשיה המסחר
והתעסוקה".
אריאל
שרון אברהם פורז
ראש
הממשלה שר הפנים
משה קצב
ראובן ריבלין
נשיא המדינה
יושב ראש הכנסת
חוק הכניסה
לישראל (תיקון מס'
14), התשס"ה–
2005
(הופיע בחוק
המדיניות הכלכלית לשנת הכספים 205 (תיקוני חקיקה), התשס"ה - 2005, ס"ח
התשס"ה (1977), 346
בחוק
הכניסה לישראל, התשי"ב - 1952-
(1)
בסעיף 13-
(א)
בסעיף קטן (ב) אחרי "הוצאות ההחזקה במשמורת" יבוא "(בפרק זה - הוצאות
ההרחקה)";
(ב) אחרי
סעיף קטן (ב) יבוא:
(ב1) (1) נקבע בצו הרחקה לפי הוראות סעיף קטן (ב) כי הוצאות ההרחקה
יחולו על האדם שעליו ניתן הצו, ואותו אדם המציא ערובה לפי הוראות פרק זה, או שהפקיד
סכום כסף בהיותו מוחזק במשמורת או במשמורת זמנית, אף אם הסכום האמור אינו ערובה,
ניתן לגבות את הוצאות ההרחקה מן הערובה או מתוך סכום הכסף שהופקד כאמור, ובלבד שסך
הוצאות ההרחקה שייגבו לפי פסקה ו לא יעלה על 7,500 שקלים חדשים.
(2) נקבע בצו הרחקה לפי הוראות סעיף קטן (ב) כי הוצאות ההרחקה
יחולו על המעבדי - רשאים הממונה, כהגדרתו בחוק עובדים זרים, וכן עובד המדינה
שהממונה הסמיכו לכך, לגבות את הוצאות ההרחקה מאותו מעביד, ובלבד שסך הוצאות ההרחקה
שייגבו לפי פסקה זו לא יעלו על 7,500 שקלים חדשים, ורשאי הממונה, כל עוד לא שילם
המעביד את הוצאות ההרחקה במלואן, לסרב להעניק לאותו מעבדי היתר להעסקת עובד זר לפי
פרק ד'1 לחוק עובדים זרים, מטעם זה בלבד.
(2)
בסעיף 13ו(ו), בסופו יבוא "ובכפוף להוראות סעיף 13(ב1))";
(3)
בסעיף 14, בפסקה (5), אחרי "בסעיף 13(ב)" יבוא "ו-(ב1)".
|
|
