העסקת עובדים זרים ללא רשיון בבית מלון

דמ 001040/01 – 001045/01, דמ 001222/01 (באיחוד דיון) טומסנג'ה אריק ואח' – מלון אמבסדור בע"מ (פס"ד מיום 13.9.2001 כב' השופט אילן סופר ונ.צ. ממן ו- רוזנר)(לא פורסם).

התובעים הועסקו מלכתחילה שלא כדין בניגוד לחוק עובדים זרים (העסקה שלא כדין), התשנ"א – 1991 ובניגוד לחוק הכניסה לישראל, התשי"א – 1952 וסעיף 32 לחוק שירות התעסוקה, התשי"ט – 1959. התיקון לחוק עובדים זרים נכנס לתוקפו לאחר שהתובעים פוטרו. אין מדובר בחוזה העסקה שהוא בלתי חוקי, אלא לכל היותר מדובר במעשים בלתי חוקיים שביצעו הצדדים, ערב כריתת חוזה העבודה ובמהלכו, שאין בהם כדי להפוך את חוזה העבודה לבלתי חוקי. יחד עם זאת, גם אם היה מדובר בחוזה פסול, הרי עדיין אין בכך כדי למנוע מהתובעים לתבוע פיצויי פיטורין.

רשיון נהיגה זר והמרתו לרשיון נהיגה ישראלי

ע"א (ת"א) 3106/99 טיפאני שניידר נ' הדר חברה לביטח בע"מ (לא פורסם) (פס"ד מיום 9.7.02) (כב' השופטים י' גרוס, א' קובו, מ' רובינשטיין)

לענין זה ראו גם תקנה 567 ותקנה 217 לתקנות התעבורה, תשכ"א - 1961.

הרחקה מישראל

עתמ (י-ם) 420/02 DENG LIN ואח' – שר הפנים ואח' (פס"ד מיום 27.2.02) (לא פורסם).

בג"צ 4370/01 ויקטור לפקה ואח' נ' שר הפנים, פ"ד נז (4), 920

"העותר, תושב אוקראינה, נכנס לישראל...ואשת תייר בידו. האשרה פקעה ... וימים ספורים לאחר מכן.... ביקש העותר מן הרשויות כי תזכינה אותו במעמד של עולה על פי חוק השבות...טענתו של העותר להיותו יהודי עוררה ספקות באשר לאמיתותה...עוד הליכי הבירור תלויים ועומדים...נעצר העותר בחשד לביצוע עבריות....הוגש נגד העותר כתב-אישום בגין מעשיו אלה". על רקע זה ניתן נגדו צו הרחקה מן הארץ. העותר הורשע וריצה את עונשו. בינתיים ם הוגשה בקשה להסגרתו לאוקראינה בגין עבירות המיוחסות לו באוקראינה.

נפסק (כב' השופט מ' חשין  אליו הצטרף כב' השופט א' גרוניס, כנגד דעתו החולקת של כב' השופט א' ריבלין ):

1. "סמכות הרחקה של זרים מתחומי המדינה סמכות היא הנגזרת במישרין מריבונות המדינה. מדינה חייבת להחזקי בתחומיה את אזרחיה, ואולם מדינה, כל מדינה, מוסמכת ושראית לקבוע אילו זרים יבואו בשעריה, אלו מהם ישהו בתחומה, ומוסמכת ורשאית היא להרחיק מתחומיה זרי שאינם רצויים לה. ראו והשוו: בג"צ 482/71 קלרק נ' שר הפנים [3], בעמ' 117; בג"צ 758/88 קנדל נ' שר הפנים [4], בעמ' 520; בג"צ 1031/93 פסרו (גולדשטיין נ' שר הפננים[5], בעמ, 705. סמכותו של שר הפנים סמכות רחבה למדי היא:בג"צ 740/87 בנטלי נ' שר הפנים [6], בעמ' 444, ואולם בה-בעת ניתנת היא לביקורתו של בית המשפט הגבוה לצדק; בג"צ 3648/97 סטמקה ' שר הפנים [7], בעמ' 70. ראו עוד והשוו: בג"צ 282/88 עווד נ' ראש המששלה ושר הפנים [8], בעמ' 434; בג"צ 100/85 בן ישראל נ' מדינת ישראל [9], בעמ' 47. השאלה שלענייננו אינה אלא אם הרשות המוסמכת עשתה שימוש ראוי בסמכותה לעת שהורתה על הרחקתו של העותר מן הארץ".

2. "...מבחינתו של חוק הכניסה אין כל מניעה להרחיק את העותר מישראל....שר הפנים קנה שיקול-דעת אם, ואם לאו, יצווה על הרחקתו של העותר מתחומי ישראל. אכן, הוראת סעיף 13(א) לחוק הכניסה (לאחר תיקון מס' 9) מנוסחת בלשון של ציווי ("יורחק מישראל"...) - שלא כהוראת סעיף 13(א) קודם התיקון, שקבעה כי "רשאי שר הפנים לתת...צו גירוש..." - ואולם מתוך ששר הפנים קנה סמכות ליתן בידי העותר - כהוראת סעיף 2 לחוק הכניסה - אשר ורישיון לשהייה בארץ, ממילא יכול הוא להימנע מהרחקתו ישראל על דרך הענקתו של רשיון שהייה בארץ. כך יכול השר שיעשה למשל עם פלוני הוא פליט מדיני הצפוי לעונש בארצו".

3. בנסיבות הענין, אין לראות בהרחקתו של העותר משום "הסגרה דה פקטו, ואין בבקשת ההסגרה משום לסכל את ביצועו של צו ההרחקה.

העתירה נדחתה.

פקיעת רשיון לישיבת קבע

בג"צ 7603/96 מלאעבי נ' הממונה על מרשם האוכלוסין במשרד הפנים ואח', פ"ד נט (4) 337

הענקת אזרחות

בג"ץ 2025/02, 6717/02 אסעד פתחי בגבאריה ואח' נ' שר הפנים, אלי ישי ואח', פ"ד נט (6), 516

עתירה כנגד סרובו של שר הפנים להעניק אזרחות ישראלית לעותרים שנולדו מחוץ לישראל, בטענה כי אבי העותרים זכה באזרחות בטעות. על פי חוק האזרחות, תשי"ב – 1952, מי שנולד מחוץ לישראל כשאביו או אמו היו אזרחים ישראליים מכוח ישיבה בישראל, יהיו אזרחי ישראל מיום לידתם.

נפסק (המשנה לנשיא כב' השו' מ' חשין ):

1. הראיות שהובאו מטעם המדינה להוכחת הטענה כי האזרחות הישראלית הוענקה לאביהם של העותרים אינן מספיקות על מנת לקבוע כי האזרחות הוענקה לו בטעות ומכאן לבטל באורח מלא או חלקי (כלפי ילדיו), אזרחות שהוקנתה לאב.

2. לבית המשפט לא הוענקה סמכות לבחון את מסוכנותם של העותרים כשיקול בנושא הכרה באזרחות מכוח סעיף 4(א)(2)(ב) לחוק האזרחות, תשי"ב – 1952.

העתירה התקבלה.

הסגרה

ע"פ 6914/04, בג"ץ 6915/04 זאב פיינברג נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד נט (6), 49

המערער (והעותר) תוקף את החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים להכריז עליו כבר-הסגרה לרוסיה. בית המשפט לא התנה את ההכרזה בהתחייבותה של רוסיה להשיב את המערער לישראל לריצוי מאסרו, אם אכן ייגזר עליו עונש מאסר.

נפסק (המשנה לנשיא כב' השופט מ' חשין ):

1. חוק ההסגרה קובע בסעיף 1א(א) שבמקום שבו בעת עשיית העבירה היה פלוני אזרח ישראל ותושב ישראל, הוא לא יוסגר למדינת החוץ המבקשת את הסגרתו, אלא אם התחייבה אותה מדינת חוץ, מראש, להחזירו לישראל לריצוי עונשו. "תנאי זה של אזרחות ותושבות בעת עשיית העבירה נקבע בחוק ההסגרה (תיקון מס' 7), תשס"א – 2001".

2. הדין הקודם ששרם קודם לתיקון מס' 7 התנה את החזרה לישראל לריצוי העונש אם המבוקש היה אזרח ישראל ותושב בה "בעת הגשת בקשת ההסגרה", ואילו לאחר התיקון התנאי הוא שהמבוקש הינו אזרח ישראל "בעת הגשת בקשת ההסגרה".

3. בדנ"פ 8612/00 ברגר נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד נה (5), 439 נקבע כי "המושג 'תושב ישראל' על רקע תכליתה של הוראת סעיף 1א לחוק הסגרה משמיענו אדם שזיקות התושב שלו לישראל הן כה עמוקות, כה ממשיות, כה רחבות פרישה, כה אמיתיות, כה  טבעיות, עד שכליאתו במדינה אחרת – מדינה לא לו – תגרום לו סבל רב מן הרגיל...".

4. בנסיבות של תיק זה, שבו בעת ביצוע העבירה המערער לא היה אזרח ישראל ותושב בה, אלא הפך לתושב ישראל רק לאחר מכן והיה תושב המדינה ואזרח בעת הגשת בקשת ההסגרה. בעת שהוגשה בקשת ההסגרה כבר שרר תיקון מס' 7, ולפיכך לא היתה חובה על המדינה להתנות את הסגרת המערער בהתחייבות רוסיה לריצוי העונש בישראל.

הערעור והעתירה נדחו.

שבות

בג"ץ 8030/03 לדה סמוילוב ואח' נ' משרד הפנים ואח', פ"ד נח(6) 115

אופן יישומו של סעיף 4א לחוק השבות, תש"י – 1950לגבי תא משפחתי אשר מתפרק.

בג"צ 2597/99, 2859/99 תאיס רודריגז-טושביים, תמרה מקרינה ואח' נ' שר הפנים, פ"ד נט (6), 721

העותרים שוהים כדין בישראל והחלו בישראל הליכי גיור. בתום קורסים ללימודי יהודות הם עברו תהליך גיור בקהילה יהודית מחוץ לישראל. הם מבקשים להכיר בהם כיהודים לעניין חוק השבות, תש"י – 1950. "שר הפנים סירב לבקשתם, שכן עובר לגיורים הם לא היו חברים בקהילה היהודית שבמסגרתה גוירו. האם סירוב זה הוא כדין – זו השאלה הניצבת" להכרעה.

עמדת שר הפנים היא שחוק השבות אינו חל כלל על אדם שהגיע לישראל על פי חוק הכניסה לישראל ובהיותו בישראל עבר הליך גיור (בארץ או מחוצה לה)". בהחלטה מיום 31.5.04 נפסק בתיק זה כי "חוק השבות חל על מי שאינו יהודי שבא לישראל ותוך כדי שהייתו בה כדין עבר תהלך של גיור (בישראל או מחוצה לה)".

נפסק (דעת הרב מפי הנשיא כב' השופט א' ברק ):

1. פסק הדין אינו מכריע בשאלה אם גיור רפורמי או קונסרבטיבי הנערך בישראל מוכר לעניין חוק השבות.

2. "יש להכיר לעניין חוק השבות בגיור שנערך בקהילה יהודית מוכרת על פי כלליה שלה. לענין זה אין נפקא מנה אם התגייר מצטרף לאחר הגיור לאותה קהילה, אם הוא עובר לקהילה יהודית אחרת מחוץ לישראל ואחר כך עולה לישראל, או אם הוא ולה לישראל בסמוך לאחר הגיור. לענין אחרון זה אין נפקא מנה אם בטרם עלייתו לישראל הוא כבר ישב כדין בישראל, או שהוא בא אליה לראשונה לאחר הגיור. בכל המקרים הללו יוכר על פי חוק השבות הגיור שנערך מחוץ לישראל".

העתירה התקבלה ברב דעות.

עת"מ (י-ם) 530/07 האגודה לזכויות האזרח בישראל ואח' נ' משרד הפנים (לא פורסם) (פס"ד מיום 5.12.07)

העתירה הוגשה נגד משרד הפנים ועניינה חוק חופש המידע, התשנ"ח - 1998. הסעדים המבוקשים בעתירה הינם זכות העיון בנהלים ובהוראות של המשיב בכל הנושאים הקשורים למינהל האוכלוסין ודרישה לפרסומם

נפסק (סגנית הנשיא כב' השופטת י' צור ):

1. "תיאור המצב העובדתי מעלה בבירור כי מזה שנים נוהג המשיב בניגוד לדין בכך שאינו דואג לפרסום הנהלים וההנחיות שעל פיהם הוא מפעיל את מכלול סמכויותיו. כפי שניתן להבחין, מדובר בפעילות לא תקינה המתפרשת על פני מספר שנים כאשר המשיב אינו מקיים את החוק וההנחיות ואינו מכבד פסיקה של בתי המשפט".

2.  "בתי המשפט חזרו וקבעו כי מאז חוקק סעיף 6 לחוק חופש המידע, הרשות הציבורית חייבת להעמיד את הנחיותיה לעיון הציבור ולפרסמן ולמעשה הוראה זו החילה על ההנחיות המנהליות חובת פרסום בדומה לחובה החלה על פרסומן של תקנות בנות פועל תחיקתי. בכך ביקש המחוקק להביא לידיעת הציבור את ההנחיות המנהליות שלפיהן פועלת הרשות הציבורית כדי שלא תהיינה בגדר "תורת הנסתר". בענייננו, המשיב לא פרסם כראוי נהלים והנחיות שעל פיהם הוא פועל. חלקם לא פורסמו כלל, חלקם פורסמו באופן שהחסר בהן עולה על מה שפורסם עד כדי כך שלא ניתן לכנותו "פרסום" במובנו של החוק והפסיקה. עדכונים בנהלים לא פורסמו, וגם מקום שהיה פרסום הוא לא נעשה בדרך שהגיעה אל ציבור הנזקקים הרלבנטי לאותו נוהל ולעיתים אף לא ללשכות מנהל האוכלוסין של המשיב עצמו, האמורות לפעול וליישם את הנוהל המעודכן".

3. "חובה על המשיב לפרסם את כל הנהלים וההנחיות שעל פיהם הוא מפעיל את סמכויותיו ויפה שעה אחת קודם. הצורך המיידי הנדרש לפרסום מלוא ההנחיות ברור. המשיב מפעיל סמכויות רחבות היקף ובעלות השפעה גורלית על סוגי אוכלוסיה שונים. הצורך בפרסום המיידי נובע הן בשל סוג הסמכויות שמפעיל המשיב שלעיתים נוגעות לזכויות יסוד מהמעלה הראשונה כגון הזכות לחיי משפחה, זכויות של קטינים, הזכות לתושבות, הזכות לחירות ועוד. חשוב לציין כי חובת הפרסום המיידי, העדכון ונגישות המידע נובעת גם מסוג האוכלוסייה בה מדובר. לעיתים קרובות מדובר באוכלוסייה חלשה, חסרת אמצעים, בעלת ידע חלקי בלבד ולעיתים זרה בארץ, ללא ידע של שפה או אפילו מידע בסיסי. לסוגי אוכלוסיה אלה, הנזקקים מדי יום לשירותיו של המשיב, המידע אודות הנהלים, המדיניות וההנחיות הינו לא פחות מאשר "אוויר לנשימה" ובהעדרו הם מתקשים להבין אל נכונה את מעמדם ולעמוד על זכויותיהם ולקבל – במקרים המתאימים – את הזכויות המגיעות להם על פי הדין וכללי המנהל התקין. בנסיבות אלה, לא ניתן להמתין עוד עד שהמשיב יראה לנכון לגבש ולבחון את הנהלים. המשיב ממשיך, מדי יום, להפעיל את סמכויותיו הרחבות במכלול העניינים החשובים עליהם הוא מופקד והנזקקים לשירותיו אינם יכולים להמתין. עומדת להם הזכות האלמנטארית לדעת כיצד יוסדר מעמדם וזכויותיהם על פי ההנחיות הנקוטות בידי המשיב".

בית המשפט הוציא צו המחייב את משרד הפנים לבצע את הפעולות הבאות תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין:

א.         לאפשר לעותרים לעיין בקובץ השלם והמעודכן של כל הנהלים, ההוראות וההנחיות של המשיב בענייני מינהל האוכלוסין.

ב.         להעמיד בכל לשכה של מינהל האוכלוסין את כל הנהלים וההוראות כשהם שלמים ומעודכנים לעיונו של הציבור.

ג.          לפרסם באתר האינטרנט של המשיב את כל הנהלים וההנחיות השלמים והמלאים, וכן לפרסם את העדכונים באתר בכל פעם שהנהלים מתעדכנים על ידי המשיב.