תנאים ברשיון להפעלת קו שירות

ת"א 1127/01 מוניות שי לי בע"מ ואח' נ' השרון שרותי טקסי בע"מ (פס"ד מיום 3.6.2001)

הנתבעת קיבלה רשיון מאת המפקח על התעבורה להפעלת קו בין עירוני בין ת"א ונתניה. ברשיון נאסר עליה לאסוף נוסעים בתחום העירוני של נתניה, אלא רק להורידם. התובעת הינה חברה שלה רשיון להפעלת נסיעות בתוך העיר נתניה.

לתובעת נודע כי הנתבעת אינה מקיימת את תנאי הרשיון בכך שהיא אוספת נוסעים בתוך נתניה. על כן פנתה לבית המשפט בבקשה כי יאסור על הנתבעת איסוף נוסעים בניגוד לרשיון. העילה המשפטית לה טענה התובעת היתה הפרת חוזה וכן הפרת חובה חקוקה (תקנה 494 לתקנות התעבורה).

נפסק (כב' השופט יהודה זפט ):

ה"פ 628/01 טקסי המרכז בע"מ ואח' ואח' נ' השרון שרות טקסי בע"מ (פס"ד מיום 24.12.2001)

במסגרת בוררות בין הצדדים נקבע על ידי הבורר כי המבקשים אינם מקיימים את איסור משרד התחבורה לאסוף נוסעים לנסיעות פנימיות בתוך העיר נתניה מחנת המוצא ועד למחלף פולג וחזרה. הבורר הוציא צו מניעה האוסר על המבקשת להפעיל מוניות מסוג "זוטובוסים" בקו השירות מתל אביב לנתניה ובחזרה.

בהליך זה מבקשת המבקשת את ביטולו של פסק הבורר.

נפסק (כב' השופטת רות שטרנברג - אליעז ):

1. תקנה 494 לתקנות התעבורה, עליה עברו המבקשים, באה להגן על ציבור הנוסעים ולפקח על ישרותי ההסעה המוסדרים.

2. על פי הממצאים שקבע הבורר, מתמלאים במקרה זה חמשת היסודות המרכיבים את עוולת הפרת חובה חקוקה.

3. יש להדרש לשאלה האם ראוי לאשר צו מניעה אשר יערב את בית המשפט בעבודתן של רשויות התעבורה ולמעשה ידרש פיקוח ערכאה שיפוטית על הפעלת קווי שירות מוניות. בנסיבות מקרה זה, ומתוך אי רצון להתערב בפסקי בוררות והשיקול של האינטרס הציבורי להבטחת שלום הנוסעים הנזקקים לשירות בקו המריבה, יש אשר את פסק הבורר ולהוציא צו מניעה, "מה עוד שצו מניעה אשר ניתן בנסיבות דומות כבר ב- 12.2.1975 נאכף בבית המשפט העליון בפסק דין תקדימי, על נהגי מוניות בקו שדה התעופה "בן גוריון", על אף שלא היה מכוון כלפיהם אישית (ע"א 371/78 מוניות הדר לוד בע"מ נ' ביטון ואח', פד"י לד (4), 232, 240)".

הבקשה לביטול פסק הבורר נדחתה.

עע"מ 469/03 השרון שרות טקסי בע"מ נ' נבון, ממונה על תכנון תחבורה ציבורית, מחוזות תל-אביב, פ"ד נח (3), 729

 ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בת"א בשבתו כבית משפט לעתירות מינהליות כנגד החלטה בנושא הליך של מתן רישיון קו שירות למוניות.

ע"פ 2454/01 עזרא שהרבני ואח' נ' משרד התחבורה, פ"ד נו (3), 175

הפעלת מונה במונית.

ע"פ (ב"ש) 7263/01 מדינת ישראל – משרד התחבורה נ' רביבו דניאל (לא פורסם) (פס"ד מיום 18.9.02)

המשיב, שהוא נהג מונית, הואשם בעבירה של אי הפעלת מונה, אי מתן חשבונית וגביית מחיר יתר מחייל. המשיב לא נהג בפועל במונית בעת ביצוע העבירה, אלא נהג אחר. הוא הואשם מכוח סעיף 39ב לחוק הפיקוח על מצרכים ושירותים, התשי"ח – 1957, הקובע אחריות של מעביד או מורשה. בית משפט השלום באילת הרשיע את הנהג וזיכה את המשיב. בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור שהגישה המדינה וקבע שסעיף 39ב לחוק הנ"ל אינו מתייחס רק לקיומם של יחסי עובד ומעביד (כפי שסבר בית משפט שלום), אלא מתייחס הוא במפורש גם ליחסי מרשה – מורשה. התיק החוזר לבית משפט השלום על מנת לאפשר למשיב להוכיח כי נקט בכל האמצעים הסבירים למניעת ביצוע העבירות. בית משפט השלום זיכה את המשיב פעם נוספת. מכאן הערעור.

נפסק (כב' השופט נ' הנדל בהסכמת הנשיא כב' השופט ג' גלעדי ור' יפה-כ"ץ ):

1.  "סעיף 39ב לחוק הפיקוח על מצרכים ושירותים, התשי"ח – 1957 קובע: "נעברה עבירה לפי חוק זה בידי עובד במהלך עיסוקו של מעבידו, או בידי מורשה כשהוא פעול בתחום תפקידיו, יאשם בעבירה גם מעבידו או מרשהו,אם לא הוכיח שהעבירה נעברה שלא בידיעתו ושנקט כל האמצעים הסבירים להבטחת שמירתו של חוק זה".

2. "אין חולק כי הנהג היה מורשה של המשיב. עובדות המקרה מצביעות על כך. ייתכנו מצבים בהם המונח "מורשה" יהא עמום, אך המקרה דנן אינו נמנה עמם. כן אין חולק כי נעברה עבירה לפי חוק זה ע"י המורשה. קמה אפוא חובה פוזיטיבית על המשיב לנקוט אמצעים סבירים להבטחת שמירתו של החוק ובדומה עליו הנטל להוכיח שהעבירה נעברה שלא בידיעתו".

3. "בענייננו, גרסת המשיב היא הנותנת והיא העומדת לו לרועץ....מעבר לכך עולה מהחקירה והחומר שהוגש לבימ"ש קמא כי המשיב היה מודע לכך שהנהג פעול שלא כדין, בדרך בה גבה תשלום עבור הנסיעות. הגנת המשיב שהנהג עמד בדרישות האישור לנהוג וכי עבר קורס של נהג מונית אין די בה. החוק מחייב את המשיב להיות מעורב ולפקח על התרחש במוניתו. כאמור, אשמתו של בעל המונית אינה אבסולוטית ואינה נגזרת באופן אוטומטי מכוח התנהגות הנהג. יחד עם זאת עליו לנקוט אמצעים ואין הוא יכול להתנער מכך".

הערעור התקבל והנהג הורשע בעבירה לפי סעיף 39ב לחוק הפיקוח על מצרכים ושירותים, תשי"ח – 1957.

בג"ץ 82/02 צבי קפלן ואח' נ' מדינת ישראל, משרד האוצר, אגף המכס, פ"ד נח (5) 901

עתירה כנגד מדיניות שר האוצר לפניה הפטור ממכס וממס קנייה למוניות מוענק ליבואני הרכב ולא ישירות לצרכנים (בעלי המוניות).

יבואני רכב

מכר מכונית אשר עמדה בתצוגה באולם היבואן

ת"א (ירושלים) 12844/99 שחר רייספלד ואח' נ' טלקאר חב' בע"מ (פס"ד מיום 17.1.2002)

התובעים התקשרו עם היבואן בהסכם לרכישת מכונית חדשה. בדיעבד הסתבר כי המכונית אשר קיבלו עמדה באולם התצוגה של היבואן ושימש את היבואן לצורך קידום מכירותיו.

התובעים טענו כי קיבלו מכונית משומשת ולא חדשה ותבעו את החלפת הרכב. הם טענו כי העובדה שהמכונית אותה קיבלו עמדה קודם לכן באולם התצוגה היא עובדה מהותית אשר חובה היה על הנתבעת לגלות להם.

הנתבעת טענה כי קיימה את חיוביה במלואם. לטענתה, המכונית אותה היא מסרה הינה מכונית חדשה לכל דבר ועניין ואיש לא נסע בה לפניהם. כמו כן, המכונית זכתה לתנאים טובים יותר באולם התצוגה מאשר במחסני ערובה. כמו כן נטען כי כל היבואנים מוכרים את המכוניות שעמדו בתצוגה כחדשות ואף לא אחת מהן מעניקה הנחה על מכונית כזאת. לפיכך, לא היה מוטלת עליה חובה להודיע על כך לתובעים וממילא לא היתה מוטלת עליה חובה להעתר לדרישתם להחלפת הרכב.

נפסק (כב' השופט א' רומנוב ):

1. "רבים מבין אלה הרוכשים מכונית חדשה מהיבואן, מצפים לקבל מכונית "ישר מבית החרושת", "מהאריזה", כשהיא "עטופה בניילון". למושג "חדש" יש קונוטציה של "נקיון". עבור רבים מבין רוכשי המכוניות יש בעובדה שהרכב אותו קיבלו עמד קודם לכן בתצוגה "תוך שעשרות ומאות צרכנים נכנסו ויצאו בדלתותיו, חיטטו בקרביו ונגעו במערכותיו ובמתגיו", כדי לפגוע בתחושת החידוש וההתחדשות לה הם מצפים בעת שהם קונים מכונית חדשה, ואשר לשם כך הם משקיעים ממון רב".

2. "יש לפרש את הסכם המכר שנערך בין הצדדים, כהסכם אשר חייב את הנתבעת למסור לתובעים מכונית שהוחזקה קודם למסירתה במחסן הערובה של הנתבעת. הסכם זה לא העניק לנתבעת את האפשרות למסור לתובעים מכונית אשר קודם לכן עמדה בתצוגה. ציפייתו של הקונה הסביר היא לקבל מכונית "מהאריזה". זו גם היתה ציפייתם של התובעים. הדעת נותנת כי הנתבע היתה מודעת לכך. לא שוכנעתי כי הנתבעת סברה, בכנות, כי מדובר בפרט שולי וחסר חשיבות. שתיקתה היא שתיקה רועמת. בכך שהנתבעת מסרה לתובעים מכונית אשר קודם לכן עמדה בתצוגה, הפרה הנתבעת את הסכם המכר שנערך בין הצדדים הפרה יסודית".

3. בנסיבות הענין, מאחר והתובעים עושים שימוש במכונית במשך שנתיים וחצי ונוכח חלוף הזמן הרב בין מועד עריכת העיסקה לבין מועד מתן פסק הדין לא יהיה זה צודק לצוות על החלפת הרכב, ויש לפסוק לטובת התובעים פיצויים.

נפסק כי על הנתבעת לפצות את התובעים בשווי ההפרש בין המחיר ששילמו לבין ערכה של מכונית משומשת מאותו סוג, בצרוף  פיצוי בגין עגמת נפש ואכזבה בסך 10,000 ש"ח וכן הוצאות משפט.

מכר מכונית אשר עמד 10 חודשים במגרש היבואן

ה"פ (תל אביב) 176853/01 כינורי ניר ואח' נ' קוגמן שירותי רכב בע"מ - קאיה נתניה ואח' (פס"ד מיום 17.3.2002)

המבקשים הזמינו בסוכנות קאיה בנתניה רכב חדש מסוג קאיה קרניבל. לטענתם, בזמן ההזמנה יצרה המשיבה מס' 1 מצג כי המדובר ברכב חדש לחלוטין וכי ידרשו מספר ימים לשם שחרורו מהמכס. לטענתם נמסר להם הרכב במצב מלוכלך ולא תקין, תוך תקלות בהילוכי הרכב ובהאצת הרכב ולאחר שהרכב הוחזר לתיקון התברר להם שלא קיבלו רכב חדש אלא רכב שנפרק בארץ כ- 11 חודשים לפני המסירה והמכס בגינו שולם כ- 7 חודשים לפני מסירתו לידיהם.

המבקשים טוענים שמדובר בהפרת חובת גילוי כמשמעותן בחוק הגנת הצרכן, תשמ"א - 1981, חוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג - 1973 וכן אי התאמה במובן חוק המכר, תשכ"ח - 1968 המהווים הפרה יסודית של הסכם המכר ופעולה בחוסר תום לב המקנה למבקשים זכות לביטול הסכם ההתקשרות, כפי שאכן עשו.

המשיבות טוענות כי הן פעלו כדין ובדרך מקובלת תוך מסירת הרכב לשביעות רצון המבקשים, כשהרכב היה תקין וראוי לשימוש ומדובר בתקלות פעוטות שהיו ברכב, שהמשיבות אחראיות לתיקון מכח אחריותן.

לטענת המשיבות, למבקשים אין זכות לביטול ההסכם. מדובר ברכב חדש שאין כל מניעה שהרכב יעמוד בבונדד כ- 10 חודשים ואין חובה למסור פרט זה ללקוח.

כן טוענות המשיבות שהוצאת חלקים ופירוקם מרכב חדש לאספקת חלקים חסרים ברכבים אחרים לא פוגעת ברכב בכך שנמסר למבקשים כרכב תקין,כשהמבקשים מנסים להתנער מההסכם ולבטל את העסקה ללא הצדקה וללא עילה לביטולה.

נפסק (כב' השופט ד"ר ק' ורדי):

1. "מדובר בהתנהגות חסרת תום לב של המשיבות העומדת בניגוד לדרישת תום הלב והדרך המקובלת, תוך הצגת מצג מטעה, אי גילוי עבדות מהותיות ניהול מו"מ בחוסר תום לב והפרת חובות הגילוי, חוק הגנת הצרכן ואף אי התאמה לפי חוק המכר".

2. "לא ניתן לנתק את הקשר בין היותו של הרכב מושבת, פירוק חלקים וחלפי ממנו ותיקונים שבוצעו בו לבין התקלות שנתגלו בו מיד עם מסירתו למבקשים".

3. "...המדובר בפירוק של חלקים וביצוע תיקונים שאינם קלי ערך כפי שטוענות המשיבות, אלא מדובר בפירוק אביזרים בטיחותיים... פירוק ציריות והחלפת מחשב מנוע, תוך ביצוע תיקונים, פירוק חלפים וגרירת הרכב מספר פעמים למוסך (דבר שגורם לכך גם שלא יהיה קילומטרז' לרכב), כשהרכב הושבת והושמש מחדש... לטעמי, גם אם היה מדובר בתיקונים קלי ערך היה על המשיבות לגלות למבקשים את כרטיסי התיקון ואת "ההיסטוריה" של הרכב ולתת להם להחליט האם לרכוש את הרכב במצבו זה, אך במקרה דנן מדובר גם בתיקונים לא קלים".

4. "עיקרון תום הלב דורש גם חובת גילוי,כולל גילוי לגבי מצב הרכב, הזמן שאוחסן בבונדד, מועד שחרור מהמכס (הרבה לפני רכישה), העובדה שהרכב הושבת ופורקו ממנו חלקים מקוריים להרכב ברכבים אחרים ושהרכב תוקן לפני מסירתו עד שהושמש מחדש. אי גילוי עובדות אלו עולה לטעמי עד כדי הטעיה במובן סעיף 15 לחוק החוזים, המזכה את המתקשר הטועה לבטל את החוזה ומהווה הפרה של חובת ניהול משא ומתן בתום לב ודרך מקובלת שממנה נגזרת גם חובת גילוין של עובדות מהותיות במהלך המו"מ...".

5. "על ספק רכב סביר לגלות ללקוח את כל "ההיסטוריה" של הרב פני מסירתו ללקוח, כולל הצגת מסמכים לגבי פעולות שבוצעו ברכב לגבי תיקונים, פירוק והרכבת חלקים מהרכב וזאת עד ליום מסירת הרכב ללקוח".

6. "...מי שבא לקנות רכב חדש מסוכנות רכב מצפה לקבל רכב חדש לחלוטין "מהאריזה" כפי שהוא מצפה לקבל מוצר חדש לחלוטין "מהאריזה" בזמן שהוא רוכש מוצר חשמלי כמו טלוויזיה, וידאו וכו'. כשם שבמצורים חשמליים ואף ברכבים ישנו מושג של מכירת מוצר מתצוגה ואז אמור להיות מידע זה מגולה לצרכן הפוטנציאלי ואף מקנה לו לרוב הנחות במחיר בקניית מוצר מהתצוגה, כך ומקל וחומר יש לגלות לצרכן שהרכב "החדש" הוא רכב שאוחסן חודשים ארוכים בבונדד לאחר שחרורו מהמכס, פורקו ממנו חלקים מקוריים לרכבים אחרים עד כדי השבתתו ובוצעו ברכב תיקונים שונים עד להשמשתו לפני מסירתו".

7. מקל וחומר מפסה"ד בת"א (ירושלים) 12844/99 לגבי מסירת מכונית מאולם התצוגה של היבואן בלא לגלות את לקונים, חלה חובת גילוי לגבי רכב שעבר פירוק והרכבה של חלפים וחלקים, הושבת והושמש מחדש, היו בו תקלות... ובוצע בו ליטוש דורשיין לאחר שעמד חודשים רבים בבונדד מאז שחרורו מהמכס.

8. במקרה זה המשיבות הפרו את חובת הגילוי לצרכן הקבועה בסעיף 4 לחוק הגנת הצרכן, כשמדובר בפגם או איכות נחותה או תכונה אחרת הידועה למשיבות המפחיתה באופן משמעותי מערך הנכס (כשירידת ערך מבאת גם היבט פסיכולוגי של הציבור ולא ודווקא בדיקה פרטנית של החלקים שהוחלפו). בעיני הציבור רכב שנמכר כחדש למרות שהיו בו תקלות והוחלפו בו חלקים, יכול להיות חשוד כנגוע בתקלות סמויות ולהיות מוערך פחות גם אין נזק מוחשי על אתר (ראה רע"א 3577/93 הפניקס הישראלי חב' לביטוח בע"מ נ' מוריאנו, פ"ד מח (4) 70)".

נפסק כי הסכם הזמנת הרכב בוטל כדין ע"י המבקשים בשל הפרותיהם היסודיות של המשיבות את תנאי ההתקשרות עם המבקשת, בצרוף הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 20,000 ש"ח בצרוף מע"מ. נפסק כי על המשיבות להשיב למבקשים את הסך ששילמו עבור הרכב כנגד מסירת רשיון הרכב וחתימה על יפוי כח להעברת בעלות ברכב.

חובות הגילוי המוטלות על מוכר רכב

ת"א (חיפה) 18333/02 שפרלינג אליעזר נ' שפירא מתתיהו (לא פורסם) (פס"ד מיום 22.6.03)

"התובע רכש רכב משומש מהנתבע. בדיעבד הסתבר לתובע כי הרכב עבר תאונה לפני מכירתו לתובע. התובע טוען כי מידע מהותי זה הוסתר מפניו ע"י הנתבע בחוסר תום לב. התובע לא עתר לביטול ההסכם אלא  לפיצוי בשל הנזק שנגרם לו.   הנתבע מצידו טוען כי לא ידע כלל על התאונה הקודמת ברכב ומכאן שלא הסתיר מהתובע דבר".

נפסק (כב' השופט א' אליקים ):

1. "סעיפים 12 ו - 39 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג- 1973, מטילים על צדדים לחוזה או למו"מ לקראת התקשרות חוזית לנהוג בתום לב. הסתרת המידע בדבר התאונה  הינה התנהגות חסרת תום לב מצידו של הנתבע.  חוסר תום הלב בולט לאור העובדה שהנתבע הוסיף כי "אני חושב שאמרתי שלא היתה תאונה"....דהינו הוא אף חרג מהעמדה הפסיבית שאף פסולה לכשעצמה כשמדובר במידע מהותי כגון זה".

2. "מוכר תם לב  לא יציג מצג כוזב. אם הנתבע לא ידע פרטים כי קנה הרכב בכינוס נכסים, חובתו להגיד שאינו יודע הפרטים ובוודאי שלא למסור מידע לא נכון כפי שעשה בפועל".

3. "הנתבע חזר בעדותו - כמו בסיכומיו על הטענה כי התובע היה צריך לשאול שאלות לגבי הפרטים שהוסתרו ומשלא שאל אין לו מה להלין. גישה זו אינה מקובלת עליי. קל וחומר כשמדובר בנתבע המעיד על עצמו כי הוא סוחר במכוניות משומשות .... כבר בע"א 838/75 חיים ספקטור נ' יוסף צרפתי, פ"ד לב(1) 231, 241 נקבע "התנהגות בחוסר תום לב בעת משא-ומתן לצורך כריתת חוזה משמעה התנהגות ביושר ובהגינות, היינו, חובה שלא להטעות את הצד האחר על-ידי אי גילוי מידע חשוב לשיקוליו. מהו מידע חשוב אינו ניתן להגדרה כוללנית, וקביעתו במקרה המסוים תעשה לפי נסיבותיו של אותו מקרה". אין לי ספק כי קיומה של תאונה קודמת, כמו גם מספר הבעלים הקודמים והעובדה כי האחרון היה כונס נכסים בהוצל"פ, הינו מידע חשוב שחובה היה על הנתבע לגלותו ביוזמתו".

4. "ביטוי עממי קובע כי אמינותו של אדם נקבעת לפי השאלה האם ירכשו ממנו רכב משומש.  ביטוי עממי זה אינו מתאר את חובת תום הלב החלה במערכת יחסים בין שני צדדים להסכם והסכם מכירת רכב משומש בכלל זה. במו"מ למכירת רכב משומש, חובה על המוכר להודיע ביוזמתו האם עבר הרכב תאונה. חייב המוכר לספר את המידע האמיתי הידוע לו בקשר לבעלים קודמים של הרכב ובמקרה ספציפי כמו מקרה זה שהנתבע רכש הרכב  בטרם מכירתו במסגרת הליכי כינוס נכסים, חובה על מוכר תם לב לציין זאת מראש. לפרט זה חשיבות רבה בשל העובדה כי הרוכש רכב מכינוס  נכסים מוגבל באפשרויות הבדיקה שלו. לא מקובלת עליי עמדתו של הנתבע כי מאחר ולא נשאל לא מצא לנכון למסור המידע. הליך של מכירת רכב משומש, אינו הליך של חקירות נגדיות בו זוכה החוקר הטוב למלוא התמורה. מכירת רכב משומש מחייבת נורמות התנהגות שללא היסוס מכל אדם ניתן יהיה לרכוש רכב משומש ולא לאחר העברת המוכר במבחני ההגינות. מיותר לציין כי מסירת מידע לא נכון וסותר כפי שעשה הנתבע הינה בבחינת הוספת "חטא על פשע"".

התביעה התקבלה.

ת"א (חיפה) 6179/00 אלדי אילן נ' דייהו חיפה בע"מ ואח' (לא פורסם) (פס"ד מיום 28.3.05)

התובע רכש מאת הנתבעים 1-3 רכב. עובר לבדיקה הוא בדק את הרכב במכון בדיקה (הנתבעת מס' 4) ולדבריו נמצאו בו "ליקויים קטנים" ואת עלות תיקונם הפחית ממחיר המחירון. לטענתו גילה בדיעבד כי הרכב עבר תאונה קשה וכי מד המרחק (ספידומטר) "טופל" על מנת להציג לפניו רכב בק"מ נמוך. לדבריו הרכב הוכרז כאובדן גמור וכי היה בבעלות חברה, וכל הנתונים הנ"ל הוסתרו ממנו. הנתבעים מכחישים את טענות התובע.

נפסק (כב' השופט א' גנון ):

1. "התובע קנה את המכונית על יסוד הבדיקה שביצע ותוצאותיה. התובע קיבל דו"ח בדיקה שכל כולו רק ליקויים. אדם סביר כי יקרא את הדו"ח ייבהל בהלה של ממש, ולא יניח את נפשו עד כי יברר את פשר הליקויים הרבים. אדם סביר יתקשה לקבל את המצגת שעולה מן הדו"ח כמתיישבת עם ליקויים מינוריים-קלים".

2. "התובע החליט לרכוש את המכונית משיקוליו הוא. המצב המכאני והכללי של הרכב היה ברור לתובע, גם אם לא קיבל מידע אודות תאונה קשה קודמת. אינני סבור שמכון הבדיקה התרשל במלאכתו. המכון בדק ותיאר את המצב לאשורו. המכון אף תיאר את אותם ליקויים שמצביעים על תאונה בעברו של הרכב שאותותיה נראו ומופיעים בדו"ח".

3. "הנתבעת 5 לא ידעה ולא היתה יכול לדעת כי בשעה שהרכב היה ברשות הבעלים הקודם נסע לכאורה 186,000 ק"מ. אין כל ראיה שקושרת אותה עם הורדת מספר הק"מ ברכב, ואין מקום למסקנה כזו. הנתבעת 5 לא היתה חייבת להצטייד בכל המידע על "עברו" של הרכב רק כדי לסבר את רצונו של מי מהקונים העתידיים של הרכב. האם יידרש אדם לבצע חקירות כאלה רק כדי להגן על עצמו מפני תביעת נזיקין עתידית שמא יתגלה אי פעם נתון מעברו של הרכב שלא היה ידוע לו, ואשר ישפיע על פלוני בעסקת רכישתו. נראה לי שאין הדין יכול ללכת עד שם".

4. "הנתבעים המליצו על בדיקת הרכב, וכאשר בדק התובע את הרכב בעצמו נתברר מיד כי מצבו גרוע מאוד, וכי גם עבר תיקוני שילדה ומרכב ועבר תאונה, בכך, גם נתרפה "הפגם", אם היה כזה, בכך שלתובע לא נמסרה עובדה זו".

5. "הגילויים מן "ההסטוריה הרחוקה" בעברו של הרכב, הם מן הסיכונים הקיימים ברכישת רכב משומש שעבר מספר "ידיים"".

6. "...שאלת החובות המוטלים על סוחר הרכב המוכר אותו לאזרח בשוק החופשי, אינה מוסדרת כיום בחוק, וראוי כי עניין זה יקבל תשומת לב מיוחדת ע"י המחוקק. הוראות הדין הכללי בחוזים ובנזיקין אינן נותנות פתרונות מלאים וברורים. עסקאות מכירת רכב משומש ע"י סוחרי רכב מתבצעת באלפים וברבבות מידי שנה, העניין נוגע מעט לכל בית אב בישראל, והגיעה השעה שהמחוקק ישקול הסדרת העניינים הנוגעים להתקשרות חוזית זו, לחובת גילוי ספציפית, לתנאי מינימום בהתקשרות ועוד. קריאה כזו יצאה כבר בעבר מבתי המשפט אולם טרם זכתה לפיתרון".

התביעה נדחתה תוך חיוב התובע בהוצאות כל הנתבעים.

ע"א 5798/04 (י-ם) מאיר כרמל ואח' נ' מרדכי לוי (לא פורסם) (פס"ד מיום 25.8.05)

המערערים רכשו רכב ונאמר להם כי הרכב עבר תאונה קלה. הם העמידו את הרכב לבדיקה במכון לבדיקת כלי רכב בטרם רכישתו. השאלה שעמדה לדיון בערעור היתה "מהו היקף החבות של מוכר כל-רכב אשר לא גילה לקונה עובדות מהותיות אודות מצבו, בנסיבות שבהן עובר למכירה נבדק כלי הרכב על-ידי מכון רישוי מוסמך ?".

רשיון נהיגה

רשיון נהיגה של מדינה זר, המרה לרישיון ישראלי

ע"א (ת"א) 3106/99 טיפאני שניידר נ' הדר חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם) (פס"ד מיום 9.7.02)

המערערת נולדה בארה"ב ועלת לישראל בסוף שנת 1991 בהיותה בת 15. הוריה נשארו בחו"ל. בשנת 1993 הוציאה דרכון ישראל ובחודש 2/94 תעודת זהות ישראלית. במהלך שהותה האחרונה בארה"ב הוציאה רשיון נהיגה במדינת קליפורניה. עם חזרתה לישראל הגישה בקשה להמרת רשיון הנהיגה הזר ברשיון ישראלי וקיבלה רשיון בהגבלות. לטענתה נאמר לה בעל פה במשרד הרישוי כי היא יכולה להמשיך ולנהוג במשך שלושה חודשים מיום כניסתה האחרונה לארץ. כחודשיים לאחר מכן היתה מעורבת בתאונת דרכים. תביעתה לתשלום פיצוי נדחה על ידי בית המשפט קמא לאחר שהגיע למסקנה כי לא היה לה ביום אירוע התאונה רשיון בר תוקף, כפי שמתחייב מפוליסת הביטוח.

נפסק (כב' השופטים י' גרוס, א' קובו, מ' רובינשטיין  ):

1. בנסיבות הענין, כשהמערערת רכשה כחוק את כישורי הנהיגה שלה, קיבלה רשיון נהיגה בהתאם לדין המקום בו התגוררה ואחזה ברשיון נהיגה זה בעודה נוהגת בארץ ופנתה למשרד הרישוי מיוזמתה מיד עם שובה ארצה על מנת להסדיר את רשיונה בארץ מתמעטת במידה רבה חשיבותם של שיקולי ההרתעה והענישה המעוגנים בסעיף 7(3) לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים.

2. מאחר והמערערת פעלה באופן סביר כפי שיש לצפות מכל אדם אחר באותן נסיבות, לא יהיה זה צודק לשלול את זכאותה לפיצויים בעילה לפי חוק הפלת"ד, ויש הצדקה מלאה לפנות לנתיבה המותווה בתקנה 217 לתקנות התעבורה.

3. יש להתערב בממצאים העובדתיים שנקבעו על ידי בית המשפט קמא ולקבוע כי רשות הרישוי אכן פטרה את המערערת מהמרת רשיון הנהיגה במשך שלושת החודשים הסמוכים למועד כניסתה האחרון לארץ, ולכן ביום התאונה החזיקה ברשיון נהיגה בר תוקף והיא זכאית לפיצויים לפי חוק הפלת"ד.

4. בשולי הדברים נקבע כי "המערערת אינה כלולה בד' אמותיה של ההגדרה לגבי 'מי שמקום מגוריו הקובע בחוץ לארץ'.... ראוי להדגיש כי הגיעה העת להוצאת חקיקה מפורשת לגבי הסוגיה האמורה, קרי הוראות מדוקדקות באשר לבעל רשיון שהוצא בחו"ל ומסגרת הזמן בה רשיון כזה תקף לגבי מי שמבקש המרתו".

הדיון הוחזר לבית משפט השלום לשם קביעת גובה הפיצוי לו זכאית המערערת.

ע"א (ב"ש) 1012/04 סהר חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' רובינזון צישיבילי, פ"מ תשס"ד (1), 577

המשיב נפגע בתאונת דרכים בישראל, בעת שהיה מצוי בהליכים לקבלת מעמד של תושב קבע. בית משפט השלום קבע כי העובדה שהחזיק ברשיון נהיגה בינלאומי בעת הפגיעה מספיקה לשם הענקת פיצויים לנזקי הגוף, וכי סעיף 7(3) לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975, השולל פיצוי ממי שנוהג ברכב כשאין לו רישיון נהיגה לנהוג בו, לא חל.

בית המשפט המחוזי דן בערעור בפרשנות הראויה שיש לתת לתקנה 567 לתקנות התעבורה, תשכ"א – 1961, אשר הנוסח שלה "עבר גלגולים שונים". התקנה מפרשת את "מקום מגוריו הקבוע בחוץ לארץ"  כ"מי שנעדר מהארץ במשך שנה רצופה לפחות והוא נמצא בארץ באופן זמני".

בית המשפט דן בשאלה כיצד מוכיחים את התנאים האמורים, האם יש משמעות לכוונת ההשתקעות של התייר בישראל, מה מעמדן של הצהרות ובקשות שהוגשו למשרד הפנים בהקשר זה.

נפסק (מפי סגן הנשיא כב' השופט נ' הנדל ):

1. "יישומה של תקנה 567, כניסוחה במועד התאונה, אינו ברור. כפי שציינתי לעיל אין מדד אובייקטיבי שבאמצעותו ניתן לדעת מתי לא ניתן להסתמך על הרישיון הבינלאומי".

2. "תקנה 567 כניסוחה היום "ידידותית" וברורה יותר, משום שהגדרת הזמן מאפשרת לנהג לדעת בדיוק היכן הוא עומד. אך אומר, למעלה מן הצורך, שגם כיום ייתכנו מקרים שבהם המבחן הפרטני ייטיב עם התובע".

הערעור נדחה ונקבע כי הנהג זכאי לקבל פיצוי בגין נזק הגוף שנגרם לו.

עב (נצרת) 1013/00 ד"מ (נצרת) 1022/00 עבדאללה שלבי נ' א.א. ממאן תיירות הסעות וסוכנות נסיעות בע"מ (פס"ד מיום 2.6.2002)

נהג אוטובוס בחברת הסעות תבע פיצויי פיטורים, פדיון חופשה ופדיון דמי הבראה. לטענתו הוא התפטר בשל כך שהנתבעת אילצה אותו לעבוד שעות רבות מעל המותר ובשל כך שהוא נדרש לנהוג באוטובוס שהיה ללא רשיון וללא ביטוח.

נפסק (השופט חיים ארמון ונציגי ציבור נסארדין ו- נטל):

1. לא הובאה כל ראיה אובייקטיווית על שעות עבודתו של התובע והוא לא נתן פרטים על נסיעותיו באופן שהיה מאפשר להעריך את מספר שעות העבודה.

2. על פי הראיות שהובאו קשה מאוד לקבל את גרסת התובע על כך שהתפטרותו היתה בשל כך שהוא נדרש לנהוג באוטובוס בלא רשיון וביטוח, שכן הוצגו בבית הדין רשיונות וביטוחים תקפים.

3. "שכירת אוטובוס או אף מספר אוטובוסים מעת לעת, על ידי חברת הסעות אחת מחברת הסעות אחרת, איננה מביאה ליצירת יחסי עובד - מעביד בין החברה השוכרת לבין נהגי האוטובוסים המושכרים, אולם הדבר כלל איננו דומה להעברת כל עסקי ההסעה של חברה אחת - לניהולה של חברה אחרת, כשהחברה האחרת היא זו הנושאת בכל ההוצאות ודואגת לקבל לידיה את התקבולים מהלקוחות".

4. אין לראות את התפטרותו של העובד כפיטורים, ולכן לא מגיעים לו פיצויי פיטורין. יחד עם זאת, מגיעים לו פדיון חופשה והבראה. אולם מאחר וקיבל סכום גבוה ממה שמגיע לו בגין פרטים אלה, עובד לסיום עבודתו, הרי שקיבל סכום העולה על המגיע לו ועל כן אין לחייב את המעביד לשלם לו סכומים אלה.

התביעה נדחתה.

ה"פ (ת"א) 254/02 דב מורון ואח' נ' אגד אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ, פ"מ תשס"ג (1), 1

"המבקשים היו חברים במשיבה, ולאחר עשרות שנות חברות בה פרשו לגימלאות מוקדמות...כיום מצאו המבקשים מקומות עבודה חלופיים. המבקשים 1 – 5 מועסקים בחברת נתיב אקספרס בע"מ. המבקש 6 הינו בעליו של אוטובוס יחיד להסעת תיירים ברחבי ישראל...המבקש 7 מועסק כמשווק בחברת טללים יוזמות חינוכיות בע"מ, העוסקת, בין היתר, בהסעת תלמידי בתי ספר לטיולים ברחבי הארץ...".

"לאור תקנות 14א(4) ו – 14א(7) לתקנון המשיבה, האוסר על המבקשים להתחרות במשיבה, הודיעה המשיבה לכל עותר כי מכיוון שעבודתו הינה בעיסוק המתחרה במשיבה, הוא נדרש להשיב לה את תעודות הנסיעה החופשית המצויות בידיו ובידי בני משפחתו, שאחרת היא תיאלץ לחייבו בקנס בהתאם לנהליה".

העותרים מבקשים להכריז על תקנות 14א(4) ו – 14א(7) לתקנון המשיבה כבטלות בהיותן תנאים מקפחים בחוזה אחיד ובהיותן נוגדות את תקנת הציבור ואת חוק יסוד: חופש העיסוק.

נפסק (כב' השופטת ד' פלפל ):

1. "תקנות 14א(4) – 14א(7) בטלות בהיותן סותרות את תקנת הציבור".

2. "השינוי האמור בסעיף 3(3.3) לתקנון קרן רווחה, השולל את חברות המבקשים בקרן בגין עיסוקם המתחרה, אינו תקף כלפי המבקשים".

3. "כפועל יוצא מכל האמור לעיל, המשיבה מנועה מלבטל את תוקפן של תעודות הנסיעה החופשית המצויות ומוחזקות בידי המבקשים ובני משפחותיהם...".

שונות

חילוט אוטובוס של חברת אוטובוסים עפ"י סעיף 231(ג) לפקודת המכס משום שנהגה לא קיים הוראות של הפעלת תחבורה ציבורית בין ישראל לירדן, מחדל שגרם להברחה

ע"א (נצ') 307/99 חברת הנסיעות והתיירות נצרת בע"מ נגד אגף המכס ומע"מ ואח' (לא פורסם) (כב' השופט נ' ממן )

ראו דיווח באתר אגף המכס ומס ערך מוסף:

http://mof.gov.il/customs/n72.htm

תדלוק רכב בדלק מסוג שגוי

ת"א (תל אביב) 72878/99 מולטי למינציה בע"מ נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ ואח' (לא פורסם) (פס"ד מיום 28.8.02).

רכבה החדש של התובעת תודלק על ידי מתדלק בתחנת הדלק בבנזין מסוג אוקטן 95 במקום בסולר, כפי שנתבקש. על מכסה הדלק החיצוני הופיע כתובית "DIESEL" באותיות שחורות ובצידו הפנימי של המכסה אותה כתובית באותיות אפורות על רקע אדום.

שמאים שמונו על ידי הצדדים היו חלוקים ביניהם בדבר הפעולות שיש לנקוט, ובסופו של דבר פורקה מערכת הסולר והמזרקים לשם שטיפה וניקיון והרכבה מחדש ולאחר מכן בצוע שיפוץ חלקי במנוע שכלל שיפוץ מרססים, שיפוץ משאבת הזרקה והחלפת טבעות בוכנה. לאחר מכן שופץ הרכב על ידי החלפת חצי בלוק ריק.

התובעת תובעת את הסכומים ששילמה למוסכים וכן דמי השכרת רכב חלופי וכן הפסד ימי עבודה של מנהליה.

נפסק (כב' השופטת ז' אגי):

1. "אין חולק כי התידלוק השגוי הינו תוצאה של טעות המתדלק ומכאן האחריות לנזק הינה על כתפי הנתבעות".

2. "טענת הנתבעות כאילו נהג התובעת התרשל בכך שלא שם לב מיד לתקלה בשל צבעם השונה של פיות התדלוק, או כאשר נדרש לתשלום, שהיה ודאי גבוה באופן משמעותי מה ששולם עבור התדלוק בעבר, לאור הפער במחירי הבנזין והסולר. באשר לטענה הראשונה, לא הונחה כל תשתית לכך שהנהג חזר לעמוד ליד המתדלק לפני תום התדלוק, וגם אז, הנזק לא היה נמנע. שכן לא כמות הבנזין גרמה לנזק אלא עצם תדלוקו בבנזין ולא בסולר. גם אם היה הנהג מגלה את התקלה תוך כדי התדלוק, לא היה בכך למנוע את הנזק למנוע, והא הדין בגילוי התקלה מיד עת נדרש לתשלום, ולא היה בגילוי המוקדם כדי למנוע את הזק או אף להקטינו".

3. "מכאן, שעל הנתבעות האחריות לפצות את התובעת בגין נזקיה כתוצאה מן התדלוק השגוי. פיצוי צריך להתבטא בהחזר עליות תיקון הרכב והחזרת מצבו לקדמותו ככל האפשר, וכן בפיצוי התובעת על נזקיה העקיפים בגין הצורך לשכור רכב חילופי עובר לאירוע התדלוק השגוי".

4. בית המשפט דן בגובה הנזק ונחיצות ביצועם של התיקונים השונים וסבירות קיומו של נזק לתא השריפה במנוע לאור המרחק שגמע הרכב לאחר התדלוק השגוי והתמהיל בין סוגי הדלק השונים, תוך דחיה חלקית של מסקנות המומחה מטעם בית המשפט.

התביעה התקבלה ולזכות התובעת נפסקו כל הסכומים אשר הוצאו לתיקון הרכב וכן שכ"ט השמאי והוצאות הרכב השכור, אולם לא נפסקו לה סכומים כלשהם בגין אבדן ימי עבודה של המנהלים.

אי גילוי ע"י סוחר רכב כי הרכב הנמכר היה בבעלות חברה

ת"א (חדרה) 6110/97 אברהם חגי נ' תיווך רכב אדיר (לא פורסם) (פס"ד מיום 2.10.02).

נפסק (סגן הנשיא כב' השופט סברי מוחסן ):

1. "שני הצדדים לא היו במעמד שווה שכן מצד אחד קיים סוחר רכב, אשר כל רזי המסחר במכוניות, ערכי המכוניות וההורדות שיש להוריד לגבי היות הרכב המשומש בבעלויות שונות ובכלל זה בבעלות חברה, היה הדבר צריך להימסר לתובע ולהודיע לו מפורשות על כך ולא להסתיר ממנו את זכרון הדברים ולשלחו אליו לאחר זמן כאשר הוספה בו העובדה שהרכב היה בבעלות חברה".

2. "...בחוסר תום לב, העלים הנתבע מהתובע את עובדת היות הרכב שהוחלף ברכבו של התובע כרכב של חברה, וכמו כן הנתבע הטעה את התובע בדבר הדגם של הסובארו ולכן זכאי התובע להפרש הסכומים שהינו סך של 13,000 ש"ח".

רישום שעבוד על כלי רכב

ע"א (חי') 2501/04 יאסין רוחי נ' בנק לאומי לישראל בע"מ ואח', פ"מ תשס"ד (1) 529

בפסק דין זה נדונה השאלה האם לבנק יש חובת אחריות כלפי צדדים שלישיים בכל הנוגע לרישום שעבוד על רכב בגין חובות המגיעים לבנק.

תוספת מחיר עבור נסיעה ברכבת ישירה מאחר וכל המקומות ברכבת ישירה הם מקומות שמורים

המ' (חי') 28404/97 (ת"א(חי') 11054/97) עודד בולדו, עו"ד נ' רשות הנמלים והרכבות, פ"מ תשנ"ח (א), 337 (כב' השופט ע' גרשון ) (הבקשה נדחתה)  .

חוקיות גביית תשלום בגין השתתפות בקורס השתלמות בנהיגה

רע"א 2701/97, 2907/97 מדינת ישראל ואח' נ' צ'רטוק דניאל ואח'' פ"ד נו (2), 876 (בית המשפט המחוזי אישר הגשת התובענה הייצוגית ובית המשפט העליון ביטל את ההחלטה).

קבלת רשיון נהיגה חדש כנגד תשלום לאחר הפקדת רשיון עקב שלילה

בש"א (ב"ש) 9197/00 יפעת מילר נ' מדינת ישראל - משרד התחבורה, רשות הרישוי ואח', פ"מ תשס"א (ב), 337

בית המשפט המחוזי בבאר שבע (הנשיא א' לרון) אישר הגשת תביעה יצוגית להחזרת אגרה בסך 17 ש"ח, אשר נגבתה מנהגים שנאלצו לשלם אגרה למשרד הרישוי על מנת שיונפק להם רשיון נהיה חדש במקום רשיון הנהיגה שלהם שהופקד עקב שלילה.

קבלת רשיון נהיגה חדש כנגד תשלום לאחר הפקדת רשיון עקב שלילה

ת"א (ת"א) 1012/02 בש"א 23688/04 המועצה הישראלית לצרכנות ואח' נ' בעז יפעת ואח' (לא פורסם) (החלטה מיום 29.5.05) (כב' השופטת צ' ברון )

בקשה לביטול הסדר שהושג בתביעה יצוגית שהוגשה נגד יבואני רכב בגין הסדר כובל בין היבואנים לבין מוסכים, אשר במסגרתו "המוסכים חויבו המוסכים המורשים להשתמש בחלפים מקוריים הנרכשים אך ורק מאת יבואניות הרכב כתנאי להיותם מוסך מורשה. כתוצאה מחיובם של רוכשי הרכבים בביצוע טיפולים במהלך תקופת האחריות רק במוסכים מורשים של יבואניות הרכב, כתנאי לתוקפה של האחריות".

הבקשה לביטול הסכם הפשרה אשר קיבל תוקף של פס"ד נדחתה.